לשכת רואי חשבון בישראל – הבדלי גרסאות

מ
בוט החלפות: \1נוהלי\2
מ (בוט החלפות: \1נוהלי\2)
'''לשכת רואי חשבון בישראל''' היא גוף התנדבותי המאגד את [[רואה חשבון|רואי החשבון]] ב[[ישראל]] המעוניינים בכך. רישיון העיסוק במקצוע מוענק על ידי [[מועצת רואי חשבון בישראל]] שהיא גוף נפרד, הפועל בפיקוח [[משרד המשפטים]]. לאחר קבלת הרישיון, יכול רואה החשבון להחליט האם ברצונו להצטרף כחבר ללשכת רואי החשבון אם לאו (זאת בניגוד ל[[לשכת עורכי הדין]], שהיא [[גוף סטטוטורי]] - לא ניתן להיות [[עורך דין]] בישראל מבלי להיות חבר בלשכת עורכי הדין).
 
הלשכה הוקמה בשנת [[1931]] כארגון פרטי התנדבותי ללא כוונת רווח. עד להקמתו של [[המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות]] על ידי [[רשות ניירות ערך]] בשנת [[1997]], נטלה הלשכה על עצמה את האחריות לקבוע כללי חשבונאות ודיווח כספי וכללי [[ביקורת חשבונות|ביקורת]] מקובלים עבור המשק הישראלי. פעילות זאת נעשתה באמצעות המועצה המקצועית שכוללת עשרים ואחד חברים, הוועדה לכללי חשבונאות ודיווח כספי והוועדה לתקני ביקורת ונהליונוהלי ביקורת, שבהן תשעה חברים בכל ועדה. לאחר הקמת המוסד לתקינה חשבונאית נותרה בידי הלשכה האחריות לקביעת [[תקן ביקורת|תקני ביקורת]], נהלינוהלי ביקורת וכללי התנהגות מקצועית בלבד. כללי התנהגות מקצועית אשר מפרסמת הלשכה מרחיבה על תקנות רואי חשבון (התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע), תשכ"ה-1965, אך מבחינה חוקית חלה אך ורק על חברי הלשכה. אף על פי כן, נדרשים המעוניינים לעבור את מבחן הביקורת של [[מועצת רואי חשבון בישראל|מועצת רואי חשבון]] בדרך לקבלת רישיון רואה חשבון מהמדינה, ללמוד ולהיבחן גם על כללי ההתנהגות של הלשכה.
 
חברי המועצה המקצועית וחברי שתי הוועדות מתמנים לתפקידם על ידי הוועד המרכזי של הלשכה. החברים בגופים אלו הם בעלי ניסיון ומוניטין רב בתחומי החשבונאות ופעולתם נעשית בהתנדבות. הוועד המרכזי קובע גם את תחום הסמכויות של שתי הוועדות ושל המועצה המקצועית. עד להקמת המוסד לתקינה חשבונאית, לוועד המרכזי הייתה הסמכות הסופית לאישור ופרסום כללי חשבונאות, ביקורת ודיווח כספי, שגובשו על ידי הוועדה המקצועית. נכון ליוני [[2006]] פרסמה הלשכה 85 גילויי דעת, מתוכם 34 תקני ביקורת ונוהלי ביקורת.