פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 2 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: ריאלי\1
ברצותו לשלב את התפתחותו האישית כמחבר, כדוגמת [[ארתור רמבו]], עם הפוליטיקה של [[קרל מרקס]], הצטרף ברטון ל{{ה|מפלגה הקומוניסטית הצרפתית}} ב-[[1927]], שממנה גורש ב-[[1933]]. בתקופה זו התקיים בעיקר על מכירת חפצי אמנות שהיו בגלריה שלו (הוא היה אספן של חפצי אמנות ושל חומר אתנוגראפי). תחת הנהלתו הסוריאליזם הפך לתנועה אירופית שנודעה לה השפעה על שטחי אמנות שונים, ושהעמידה בסימן שאלה את התפיסה המקובלת בדבר התחושה וההבנה האנושית של מאורעות ושל דברים.
 
ב-1933 נסע ל[[מקסיקו]] בשליחות ממשלת צרפת, ושם נפגש עם [[לאון טרוצקי]]. ברטון ואנשי רוח סוראליסטייםסוריאליסטיים אחרים ובהם הצייר [[דייגו ריברה]] מצאו מקום שבו יכלו להתבודד בעיר המקסיקנית הציורית רונגאריקוארו. ברטון וטרוצקי כתבו את החיבור "למען אמנות מהפכנית בלתי תלויה" שפורסם בשמם של ברטון ושל ריברה.
 
ב[[מלחמת העולם השנייה]] התגייס לשירות הרפואי של הצבא הצרפתי. [[ממשלת וישי]] הטילה חרם על כתביו בטענה שהם מנוגדים למהפכה הלאומית. ברטון ביחד עם [[ויפרדו לאם]] ואמנים נוספים נמלט ל[[מרטיניק]] ובסופו של דבר מצא מקום מקלט ב[[ארצות הברית]] וב[[הקריביים|איים הקריביים]] ([[1941]]). הוא התיידד עם הסופר איימה סיזר, בן האי [[מרטיניק]], וכתב את ההקדמה לספרו של סיזר "יומן החזרה למולדת".