מיליסנט פוסט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
נועה קידרמן (שיחה | תרומות) מ ←פעילותה כנשיאת ה-NUWSS: הגהה |
←חייה: קישור פנימי |
||
שורה 4:
== חייה ==
מיליסנט פוסט נולדה ב-11 ביוני 1847 כמיליסנט גארט (Garrett) ב[[סאפוק]] שבמזרח [[אנגליה]]. בת לניוסון גארט, יזם ובעל מבשלת בירה וללואיז דאנל, למשפחה בת 11 אחים. אחותה המבוגרת, אליזבת, לימים [[אליזבת גרט אנדרסון|אליזבת גארט אנדרסון]], הייתה האישה הראשונה בבריטניה לקבל תואר דוקטור, לעסוק כמנתחת ולכהן כראש עיר.
כשהייתה מליסנט בת 12, עברה אחותה אליזבת ל[[לונדון]] לצורך לימודיה. מיליסנט הצעירה הרבתה לבקרה בלונדון. בשנת 1865 לקחה אותה אחותה לצפות בנאום אודות מתן זכות הצבעה לנשים שנשא ההוגה הליברלי, [[ג'ון סטוארט מיל]]. מיליסנט הושפעה עמוקות מהנאום והפכה לאחת מתומכיו של מיל, ולפעילה בקמפיין למען זכות ההצבעה. במסגרת פעילותה פגשה בפרופסור לכלכלה וחבר הפרלמנט [[הנרי פוסט]], גם הוא ליברל ופעיל סופרג'יסטי, והשניים נישאו. לזוג נולדה בת אחת.
שורה 18:
במקביל לפועלה כנשיאה של ארגון הסופרג'יזם הגדול ביותר בבריטניה, הייתה שותפה להקמתו של ארגון הסופרג'יזם הבינלאומי The International Women's Suffrage Alliance בשנת 1904, ותפקדה בו כסגנית הנשיאה<ref name="odnb">{{cite web|url=http://www.oxforddnb.com/view/printable/33096|title=Oxford DNB article: Fawcett, Millicent Garrett |year=2004|publisher=Oxford University Press|accessdate=17 February 2013}}</ref>. הארגון קיים עד היום תחת השם The International Alliance of Women, המתפקד כארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם, בין השאר של הארגון היהודי [[ויצו]].
מלבד עשייתה בתחום זכויות נשים, פרסמה ספרים ומאמרים, בעיקר על כלכלה, שהושפעו מתורתו של ג'ון סטוארט-מיל; הייתה פעילה לקידום מטרות פוליטיות רבות; והייתה חברה במפלגה הליברל-[[יוניוניזם (אירלנד)|יוניוניסטית]].
בשנת 1901 עמדה בראש ועדת חקירה ממשלתית לבחינת התנאים ב[[מחנות ריכוז|מחנות הריכוז]] ב[[דרום אפריקה]] ב[[מלחמת הבורים|מלחמת הבורים השנייה]].
שורה 26 ⟵ 27:
עם התקדמות המאבק, החלה והתגלעה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה אמלין פנקהרסט, ששאף לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. בשנת 1903 התנועה התפצלה, וחלק מהארגונים פרשו והתארגנו תחת הנהגתה של פנקהרסט בארגון [[WSPU]] {{כ}}(Women's Social and Political Union). נשות ה-WSPU זכו לכינוי "סופרג'טס", להבדיל מהמונח הכללי, "סופרג'יסטיות". אלה נקטו בשלל פעולות שמטרתן לעורר פרובוקציה, חלקן בלתי חוקיות: הפרות סדר, שביתות רעב בזמן מעצר, פעולות ישירות המכוונות נגד חברי פרלמנט ושרים. בשיא המאבק פנו הסופרג'טס לפעולות אלימות יותר, כמו הצתה וונדליזם{{הערה|הרמן, תמר. '''לעלה למטה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית''', כרך ראשון, האוניברסיטה הפתוחה 2004, עמ' 177.}}. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות ה-WSPU, הרוב המוחץ של התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמו עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכל כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.
פוסט, שהמשיכה לכהן כנשיאת ה-NUWSS, התנגדה בכל לבה לפעולות אלימות. היא התבטאה רבות נגד פניה לאלימות, מתוך חשש שהדבר משווה לתנועה תדמית לא-רצינית ואירציונלית, תדמית שהייתה רווחת גם כך ביחס לנשים, בחברה השמרנית של תחילת המאה ה-20. בכתביה הדגישה פוסט את הפניה להגיון ככלי מרכזי ואפקטיבי להשגת המטרה<ref>Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.64</ref
חשש נוסף שהביעה פוסט היה מפני פגיעה ביחסי האמון שנרקמו במאמץ רב בין נשות ה-NUWSS לחברי פרלמנט אוהדים לנושא, שלא פעם ספגו גם הם ביקורת חריפה מצד הסופרג'טס. עמדתו של ארגון ה-WSPU הייתה שהדרך היחידה להעביר את השינוי המיוחל בחוק שיעניק לנשים זכות הצבעה, היא אימוצו על ידי הממשלה, ולא תוך שכנוע של חברי פרלמנט באופן פרטני עד להשגת רוב. לכן, מושא ההתקפה מצד הסופרג'טס נבחר פעמים רבות על רקע השתייכות מפלגתית, ולא על רקע נטייה אישית בנושא<ref>Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.67</ref
עם זאת, פוסט עצמה הודתה שפעולות פרובוקטיביות אלו של ה- WSPU משכו תשומת לב ציבורית למאבק באופן חסר תקדים<ref>Garrett Faucett,Millicent. '''Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement''', London Jack, 1912, p.62</ref
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב-1914, הפסיק ארגון ה-WSPU את פעילותו באופן כמעט מוחלט, והפנה את משאביו לסיוע למאמצי המלחמה. ארגון ה-NUWSS בהנהגת פוסט המשיך בפעילותו. בהיותו ארגון שפועל בדרכי שלום, פעילותו לא נתפסה מבחוץ כאנטי-פטריוטית, והיות ורבים מפעיליו הגדירו עצמם פציפיסטים, לא הגיעה דרישה לחדול מפעילות מפנים. הארגון המשיך לפעול לכל אורך המלחמה, כשהוא משכיל לרתום לצורכי תעמולה את תרומתן הגדולה של נשים למאמץ המלחמתי.
| |||