צוות קרב פייפר בקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 29:
בשעות הבוקר של ה-19 בדצמבר הורה פייפר ל'''צוות קרב קניטל''' לחזור לסטאוולו במטרה להשתלט מחדש על העיר, ולאפשר לדרגי האספקה שלו לחבור לכוחו, אך האחרון לא הצליח למלא את משימתו. החלק הצפוני של סטוואלו נתפס על ידי גדוד של הרגימנט ה-117 מהדיוויזיה ה-30, ובמהלך היום הוא תוגבר על ידי גדוד נוסף של הרגימנט בסיוע גדוד ארטילריה. הכוח האמריקאי, שהחזיק בעיר ובשטח השולט מצפון לה, הצליח לבלום שורת התקפות של '''צוות קרב סנדיג (Sandig}''' מדיוויזיית לייבשטנדרטה (שכלל 2 גדודי פאנצרגרנדיר מתוגברים), ואלמנטים מצוות קרב פייפר, שנותרו בגדה הדרומית של נהר אמבלב (כולל טנקי [[טיגר II]] מגדוד הפאנצר הכבד ה-501), שניסו לעבור דרך העיר כדי לחבור לכוחותיו של פייפר בלה גליז וסטומון. לאחר רדת החשיכה פוצצו האמריקאים את הגשר על האמבלב בסטאוולו. כוחות אמריקאים נוספים נמצאו עתה בדרכם לזירת הקרב, כדי לתגבר את יחידות דיוויזיית החי"ר ה-30, ולחסום את נתיבי ההתקדמות והנסיגה של צוות קרב פייפר. רגימנט מ[[הדיוויזיה המוטסת ה-82|הדיוויזיה האמריקאית המוטסת ה-82]] נע לאזור מכיוון דרום-מערב, בעוד שצוות קרב ב' מ'''הדיוויזיה המשוריינת ה-3''' התקרב אליו מכיוון צפון.
 
במהלך שלושת הימיםהיומיים הבאים ניסו(21-20 יחידותבדצמבר) מדיוויזייתהותקף הפאנצרצוות ס"ס הראשונה נואשות לחבור לפייפר ולהעביר לו אספקה, אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. כוחו שלקרב פייפר הותקף משלושה עברים על ידי יחידות מדיוויזיית החי"ר ה-30, הדיוויזיה המוטסת ה-82, וצוות קרב ב' של הדיוויזיה המשוריינת ה-3.
כוחו של פייפר הצליח להדוף את רוב ההתקפות והאמריקאים השיגו התקדמות מועטה בלבד, אך מצבו של הכוח נעשה חמור יותר מיום ליום, והוא סבל ממחסור חמור בדלק, תחמושת ומזון. פייפר החליט להסיג את כוחותיו מסטומון ומשאנו, ליצור מתחם הגנה היקפי מצומצם סביב הכפר לה גליז, ולהמתין שם לחילוץ ולהצנחת אספקה מהאוויר.

לבסוף, בליל 23/24 בדצמבר, לאחר שהתחמושת והדלק של הטנקים שלו אזלו, נסוג פייפר עם שמונה מאות מאנשיו ברגל בחסות החשיכה בחזרה לקווים הגרמנים. הוא הותיר בלה גליז כוח מאסף קטן, שנועד לעכב את המרדף אחריו ולפוצץ את הטנקים, הציוד הכבד וכלי הרכב שננטשו בכפר, את הפצועים הגרמנים שלא יכלו לנוע ו-170 שבויים אמריקנים, שנפלו בשבי בימי הלחימה האחרונים. לאחר מסע של 20 ק"מ לכיוון דרום-מזרח דרך היערות, שארך 36 שעות, חצו שרידי כוחו של פייפר את נהר סאלם וחברו לכוחות הגרמניים בגדה המזרחית של הנהר בשעות הצהריים של ה-25 בדצמבר. הוא הותיר מאחוריו 28 טנקים (כולל 7 טנקים מדגם [[טיגר II|קינג טיגר]]), 6 תותחים מתנייעים, 70 [[זחל"ם|זחל"מים]] וציוד רב נוסף וכן 127 שבויים ופצועים{{הערה|Cook, '''Ibid''', p.244 }}.
 
לפי מקורות גרמניים, אבדות צוות קרב פייפר מה-16 עד 27 בדצמבר הסתכמו ב-45 טנקים (כולל 13 טיגרים) וכ-900 לוחמים (לא כולל חיילים לא קרביים בדרגי האספקה שלו).