פיליטון – הבדלי גרסאות

הפיליטון העברי הראשון נדפס בגיליון הראשון של [[1867]] בעיתון העברי "[[המליץ]]" על ידי הסופר [[צבי הכהן שרשבסקי]], ונקרא: "עלה נידף". הפיליטון נכתב ממש על פי המתכונת הצרפתית: בעמוד השני של העיתון, מתחת לקו מפריד ובגופנים קטנים יותר: ב[[כתב רש"י]]. אך מבחינת התוכן, היו אלו ניסיונות ראשונים, שהתאפיינו באריכות [[פלפול]]ית חסרת הומור בסגנון [[בית מדרש|בית המדרש]]. בהדרגה החלו גם שאר העיתונים לפרסם פיליטונים, כל אחד בשם המיוחד לו, והכישרונות הגדולים, כמו [[יהודה לייב גורדון|יל"ג,]] (שקרא למדור שלו: "צלוחית של פלייטון"), [[פרץ סמולנסקין]], [[מנדלי מוכר ספרים|מנדלי]], [[י"ל פרץ]], [[אלחנן ליב לוינסקי|לוינסקי]], [[דוד פרישמן|פרישמן]], [[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי|ברדיצ'בסקי]], [[נפתלי הירץ יהודה נימנוביץ'|הנ"ץ]] ("בראש הומיות"), [[נחום סוקולוב]] ("משבת לשבת"), [[שלום עליכם]] ואחרים – החלו לתרום לעליית קרנה ותוכנה של הסוגה החדשה, איש איש וסגנונו, איש איש וקוראיו הנאמנים. הנושאים כללו: הומור, ביקורת ספרותית, [[סיפור בהמשכים|סיפורים בהמשכים]], שירים, ענייני דיומא, ענייני קהילה ועוד. בתרבות, שהייתה רובה ככולה רצינית וכבדה, שימש הפיליטון העברי מעין אתנחתא מחויכת ונדרשת, הן על ידי הקוראים והן על ידי הכותבים, שהסתגלו באהבה לסגנון החדש.