|
|}
'''ציקלופרופאן''' הוא [[ציקלואלקאן]] עם ה[[כתיב כימי|נוסחה]] ה[[מולקולה|מולקולרית]] [[פחמן|C]]<sub>3</sub>[[מימן|H]]<sub>6</sub>, המורכב משלושה [[אטום|אטומי]] [[פחמן]] היוצרים טבעת, כאשר כל אחד מהם קשור לשני [[אטום|אטומי]] [[מימן]]. הקשרים בין [[אטום|אטומי]] ה[[פחמן]] הרבה יותר חלשים מאשר קשרים אופייניים בין פחמנים., זהכתוצאה תוצאהמהזווית שלבת הזווית בעלת ה-60 מעלותהמעלות בין אטומי הפחמן, שהיא (הרבה יותר קטנה מהזווית האוקטהדרית הרגילה של- 109.5 מעלות).
כשנשאף, ציקלופרופאן הוא חומר [[הרדמה|מרדים]], אבלבשאיפתו. לאהוא משתמשים בו כבר בהרדמה.איננו זהנמצא בגללבשימוש יכולתבשל ההגבההאקטיביות הקיצונית שלו בתנאים נורמליים: כאשר הוא מתערבב עם [[חמצן]] יש סיכוי סביר לפיצוץ.
בגלל המתח בקשריםהזויתי בין אטומיקשרי הפחמן,פחמן-פחמן למולקולהבמולקולה ישאוצר כמות עצומה שלבה אנרגיה פוטנציאלית רבה הנובעת ממתח טבעתי. בצורה טהורה, ציקלופרופאן יתפרק לפחמימנים קוויים, וביניהם פרופאן רגיל, לא טבעתי. הפירוק הזה יכול להיות כרוך בפיצוץ, במיוחד אם הציקלופרופאן הוא בצורת נוזל, אם מופעל עליו לחץ, או אם מאחסנים אותו במכלים. פיצוצים של ציקלופרופאן וחמצן הם אפילו יותר עוצמתיים. בטמפרטורת חדר, נפחים מספקים של ציקלופרופאן נוזלי יתפוצצו לבדם, בלי התערבות חיצונית. כדי למנוע זאת, הנוזל מובל בצילינדרים ממולאים בצמר [[טונגסטן]], שמונע התנגשויות מהירות בין המולקולות ומשפר בצורה משמעותית את היציבות של הציקלופרופאן. הצינורות שמחזיקים בתוכם את החומר צריכים להיות בקוטר קטן, או ממולאים במתכת לא מגיבה או צמר זכוכית, כדי למנוע פיצוצים. גם אם כל אמצעי הזהירות האלה מבוצעים, ציקלופרופאן הוא חומר מסוכן, שלא משתמשים בו כבר ברפואה להרדמה.
[[קטגוריה:אלקאנים]]
|
