היסטריה – הבדלי גרסאות

שארקו סירב לראות במין את הסיבה להיסטריה, ובתחילה סבר שמדובר בפרעה נוירולוגית שמקורה בחולשה מולדת ב[[מערכת העצבים]]. הוא ראה ביכולת ה[[סוגסטיה|סוגסטבילית]] (היכולת להיכנס למצב היפנוטי) סימן לכשל של מערכת העצבים ושל עומק ההפרעה ההיסטרית: ככל שאישה "היסטרית" יותר – כך קל יותר להכניסה למצב היפנוטי. אלא שאבחנה זו לא סיפקה הסבר לנשים שסבלו מ'שיתוק כפפה' – שיתוק של כף היד בלבד – תופעה שאינה אפשרית מבחינה נוירולוגית, מה עוד ששארקו לא הצליח לזהות את טבעה האורגני של המחלה. מסיבות אלו קבע שארקו בסופו של דבר כי ההיסטריה היא מחלה של הנפש, והצביע על הטראומה, ה[[טראומה גופנית|פיזית]] או ה[[טראומה נפשית|נפשית]] כגורם המרכזי להיסטריה. בנוסף גילה שארקו כי ההיסטריה היא תופעה אוניברסלית שחוצה זמנים ותרבויות, וכי גם גברים עלולים ללקות בה<ref name=":1">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2358708|כותרת = התערוכה שמציצה לראשו של אבי הנוירולוגיה שארקו|אתר = באתר הארץ|תאריך = }}</ref>.

 

 

בשנת [[1890]] פרויד פרסם סדרת מאמרים על נושא ההיסטריה. מאמרים אלו תרמו לפיתוח וקבלת ההשקפה הפרודינית על ההיסטריה, וב-[[1920]] הייתה לתאוריה של פרויד השפעה רבה ב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] וב[[ארצות הברית]]. פרויד טבע את המונח '[[הפרעה סומטופורמית|היסטריה קונברסיבית]]' (מכונה גם הפרעת המרה). זהו דפוס שבו מופיעים תסמינים כמו-נוירולוגים כגון ליקוי תפקוד גופני מסוים ([[עיוורון]] פתאומי, [[פריחה]], שיתוק באיבר מסוים), או אובדן שליטה בהיעדר כל ליקוי אורגני או פתלוגיה רפואית כלשהי. תסמינים אלה עוזרים לחולה להימנע או להתחמק ממצב מעורר דחק מבלי שיאלץ ליטול אחריות על כך, ונובע מ[[אשמה (רגש)|רגשות אשמה]]. לפי פרויד, הסימפטומים הנוירוטיים אינם אלא "ניסיון להדחיק רעיון לא מתקבל שעלה כאופוזיציה מעיקה ל[[מודל הנפש הפרוידיאני|אגו]] של הפציינט".<ref>{{קישור כללי|הכותב = רות גלן|כתובת = http://ruth-golan.com/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94/|כותרת = מהי נוירוזה בפסיכואנליזה|אתר = |תאריך = }}</ref> כך שדפוס ההנעה הבסיסי שביסוד הפרעת ההמרה, הוא הרצון להימנע מדחק מעורר חרדה או להפחיתו על ידי מחלה – וכך להמיר בעיה רגשית קשה מנשוא בבעיה גופנית המצילה את כבוד החולה.