הבדלים בין גרסאות בדף "המסע למערב"

הוסרו 130 בתים ,  לפני 5 שנים
תיקון שם הגיבור טאנג סאֵן דז׳אנג בהמשך התיאור
(תיקנתי את שם הגיבור סאן דז׳אנג במקומות נוספים)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(תיקון שם הגיבור טאנג סאֵן דז׳אנג בהמשך התיאור)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
הסיפור קרוי לעתים קרובות גם '''סיפורו של קוף''' או '''קוף''' בעקבות השמות השונים שניתנו לאחד התרגומים הפופולריים של הסיפור, התרגום המקוצר ל[[אנגלית]] של המתרגם ה[[אנגליה|אנגלי]] ממוצא יהודי [[ארתור ווילי]].
 
הרומן הוא תיאור בדיוני של האגדות סביב ה[[עלייה לרגל]] של הנזיר ה[[בודהיזם|בודהיסטי]] ['''טאנג''' שאן'''סאן''' ז׳אנגדז׳אנג 唐三藏] ל[[הודו]] במהלך [[שושלת טאנג]] במטרה להשיג את כתבי הקודש המכונים '''סוטרה'''. על פי הוראותיו של ה[[גאוטמה בודהה|בודהה]] נתנה ה[[בודהיסטווה]] [[גואן יין]] משימה זו לנזיר ולשלושת מגיניו בדמות תלמידיו והם '''קוף''' (סוּן ווּקוֹנג), '''חזרזיר''' (ג'וּ בָּאגְיֵה) ו'''בן-החול''' (שָׁה ווּגִ'ינְג). – יחד עם נסיך הדרקון בתפקיד סוסו של סאן דז׳אנג. ארבע דמויות אלו הסכימו לעזור לסאן דְזָאנְג כאמצעי לכפר על עוונותיהם.
 
מלומדים אחדים משערים כי הספר הוא [[סאטירה]] על יעילותו של הממשל הסיני בתקופה בה נכתב. השורשים של הספר "המסע למערב" נטועים באמונה הסינית העממית, ב[[אגדות סיניות]] ובמערכת הערכים הסינית, ה[[פנתאון]] של האלים ה[[טאואיזם|טאואיסטים]] וה[[בודהיזם|בודהיסטים]] המופיעים בספר משתקף גם כיום באמונות הדתיות העממיות הסיניות.
הפרולוג מגיע לשיא במרד של קוף כנגד השמים, אשר לאחריו הצליח להשיג משרה בכירה בבירוקרטיה השמימית, אך אפילו אז כשהוכר כחכם הדגול בן מעלתם של השמיים בפני החצר השמימית, מעל באמון שנתנו לו, ולבסוף פתח במרד מחודש על השמיים, כאשר לבסוף [[היבריס]] מביא לנפילתו כשה[[גאוטמה בודהה|בודהה]] מצליח ללכדו תחת הר למשך חמש מאות שנים.
 
רק לאחר סיפור מבוא זה מוצגת הדמות העיקרית לכאורה, שׂוּס'אֵן דְזָאנְג. בפרקים 12-8 מובאת הביוגרפיה שלו והרקע למסעו הגדול. בייאושו על אשר "ביבשת הדרומית האנשים הם חמדנים,תאוותניים, חסרי מוסר וחוטאים" מורה הבודהה ל[[בודהיסטווה]] [[גואן יין]] לחפש בסין של [[שושלת טאנג]] אדם שייקח את הסוטרות של "הנשגבות והשכנוע לרצון טוב" בחזרה למזרח. חלק מהסיפור בחלק זה קשור בדרך בה הפך שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג לנזיר, כמו גם הגילוי כי בחייו הקודמים היה מכונה "[[ציקדה]] מוזהבת" והיה תלמידו השני של הבודהה. הסיפור מתאר כיצד נשלח שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג למסע עלייה לרגל להודו על ידי [[קיסר סין]], טָאי דְזונְג משושלת טאנג שניצל קודם לכן ממוות בעזרת פקיד בחצר ממלכת המתים. קיסר סין גם מעניק לשׂוּ'אֵןלסאֵן דְזָאנְג את כינוי החיבה "טריפיטאקה" שמשמעו "שלושת הסלים", רמז לסלים בהם נמצאים כתבי הקודש, מטרת המסע. תחת שם זה (טריפיטאקה) מופיע הנזיר בהמשך העלילה.
 
החלק השלישי והארוך ביותר, הכולל את פרקים 99-13, הוא ספור הרפתקאות הבנוי מסדרה של אפיזודות והמשלב אלמנטים של סוגת מסעי החיפוש (כדוגמת המסע של [[יאסון (מיתולוגיה)|יאסון]] בחיפוש אחרי [[גיזת הזהב]]) כמו גם של [[רומן פיקרסקי]]. המסגרת שסביבה בנוי הסיפור הוא מסעו של שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג להחזיר את כתבי הקודש הבודהיסטים מפסגת הנשר בהודו, אבל התוכן העיקרי הוא המאבק שבין תלמידיו של שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג לבין הפגעים השונים הנופלים בחלקו בדרכו.
 
התפאורה של חלק זה היא לכאורה האזורים המיושבים בדלילות לאורך [[דרך המשי]] בין סין להודו, כולל [[שינג'יאנג]], [[טורקסטן]], ו[[אפגניסטן]]. בפועל הגאוגרפיה המתוארת בספר היא לחלוטין דמיונית; מהרגע ששׂוּ'אֵןשסאֵן דְזָאנְג נפרד מ[[שיאן|צ'אנג-אן]], בירת [[שושלת טאנג]] וחוצה את הגבול (אי שם במחוז [[גאנסו]]), הוא מגיע לשממה של נקיקים עמוקים והרים נישאים, שכולם מאוכלסים על ידי שדים אוכלי בשר־אדם המתייחסים אליו כאל ארוחה פוטנציאלית, כשפה ושם בין אזורי הבר יש מנזר חבוי או עיר־מדינה הנשלטת על ידי מלך.
 
האפיזודות בחלק זה בנויות במידה רבה על פי נוסחה קבועה. האפיזודות כוללות 4-1 פרקים, ובהן בדרך כלל נשבה שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג וחייו בסכנה, באותו הזמן תלמידיו מנסים למצוא תחבולה (לעתים קרובות אלימה) לשחרר אותו. למרות שחלק מהמצבים הקשים אליהם נקלע שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג נובע מסיבות פוליטיות וקשור לבני אדם, בדרך כלל רוב המצבים כוללים מפגשים עם שדים ומפלצות אוכלות אדם – שמתברר בדיעבד כי רבים מהם הם התגשמות ארצית של ישויות שמימיות.
 
פרקים 22-13 אינם נוהגים על פי מבנה זה בדיוק שכן תפקידם להכניס לסיפור את תלמידיו של שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג שהבודהיסטווה גואן יין משכנעת או מדרבנת אותם לפגוש את שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג ולשרת אותו בדרכו במטרה לכפר על חטאיהם מן העבר.
[[תמונה:Sun Wukong at Beijing opera - Journey to the West.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דמותו של קוף בהצגה המסע למערב באופרה של בייג'ינג]]
 
*הראשון הוא סוּן ווּ–קוֹנג (孫悟空) או '''קוף''', לשעבר "החכם הגדול בן מעלתם של השמים", שנלכד על ידי בודהה משום שמרד כנגד השמים. הוא מופיע כבר בפרק 13. האינטליגנטי והאלים ביותר מבין תלמידיו של שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג הנוזף בו לעתים תכופות בשל אלימותו. בסופו של דבר ניתן לשלוט בו בעזרת כיסוי ראש קסום מזהב שהבודהיסטווה הניחה על ראשו הגורם לו כאב ראש עז כששׂוּ'אֵןכשסאֵן דְזָאנְג מלמל מילות קסם מסוימות.
*השני, המופיע בפרק 19 הוא ג'וּ בָּאגְ'יֵה (豬八戒) מילולית, "חזיר שמונה עיקרי האמונה" מתורגם בדרך כלל כ"חזיר" או "'''חזרזיר'''". בעברו הוא היה המרשל טְייֵן פֶּנְג (天蓬元帥), מפקד הכוחות הימיים השמימיים, שהוגלה למלכות בני התמותה משום שחיזר אחר נסיכת הירח, צָ'אנְגי. חזרזיר מתאפיין בתיאבון בלתי נלאה לאוכל ומין, והוא מחפש תמיד דרכים להתחמק מחובותיו, אבל קוף דואג תמיד להחזירו למוטב.
*השלישי, המופיע בפרק 22 הוא [[מפלצות וחיות אגדיות|מפלצת]]-הנהר שָׁה ווּגִ'ינְג (沙悟淨) שמו מתורגם כנזיר החול או "'''בן-החול'''". בחייו הקודמים היה מפקד בצבא השמים שתפקידו לשרת את הקיסר כל פעם שנסע במרכבתו הרתומה לעופות החול. הוא הוגלה למלכות בני התמותה משום שהפיל (ושבר) גביע בדולח של המלכה האם השמימית. בן-החול הוא טיפוס שקט ובדרך כלל מהימן, ניגוד לדמויות הקומיות של קוף וחזרזיר.
*ניתן למנות כתלמיד הרביעי את הנסיך השלישי של המלך־הדרקון אשר על הים המערבי, יוּ'לונְג סָאן-טאידזה, שנידון למוות משום ששילח בטעות אש בארמון והפנינה הגדולה של אביו עלתה באש. גואן יין משיגה לו חנינה תמורת הבטחתו לחכות לעולה הרגל. הוא מופיע לראשונה בפרק 15, אך כמעט שאינו מדבר, שכן במהלך הסיפור הוא משמש כסוס שעליו רוכב שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג.
 
בפרק 22 בו מופיע התלמיד האחרון, בן החול, גם מופיע הגבול הגאוגרפי, "נהר החול", שעל הנוסעים לחצות על מנת לעבור ל"יבשת" חדשה. פרקים 86-23 מתרחשים בשממה ומכילים 24 אפיזודות באורכים משתנים, כל אחת מאופיינת על ידי מפלצת מכושפת או קוסם מרושע. הרקע לאפיזודות כולל נהרות רחבים שאינם ניתנים לחצייה, הרים בוערים, ממלכה הנשלטת בידי נשים, מאורה של עכבישים מפתים, ותרחישים דמיוניים רבים אחרים. במהלך המסע, ארבעת התלמידים האמיצים חייבים להדוף התקפות של מפלצות שונות ומשונות על אדונם ומורם, שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג, ולחלצו מאסונות.
 
הספר מרמז שרוב האסונות הללו הם פרי גורל שנקבע מראש ו/או שתוכננו על ידי הבודהה, שכן למרות שמספר המפלצות התוקפות את הנזיר הוא גדול וכוחן רב, בשום מקרה לא קורה דבר לארבעת הנוסעים. כמו כן מתברר שחלק מהמפלצות הן חיות שמימיות, שהיו שייכות לבודהיסטוות, שנמלטו או שהן חכמים או רוחות טאואיסטיות. לקראת סוף הסיפור יש קטע בו בודהה מורה לקיים את האסון האחרון, שכן שׂוּ'אֵן דְזָאנְג רחוק כדי אסון אחד נוסף על מנת להשלים את שמונים ואחד האסונות הנדרשים על מנת להתמנות כ[[בודהה]].
 
בפרק 87 מגיע שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג סוף סוף לגבולות הודו, ופרקים 99-87 מציגים הרפתקאות קסומות על רקע ארצי (אם כי עדיין אקזוטי) יותר. לבסוף, לאחר שנאמר כי המסע נמשך ארבע עשרה שנים (אם כי בסיפור העלילה עצמו נמשכות כל האפיזודות יחד תשע שנים בלבד, מן הסתם הייתה כוונה להכין מקום לאפיזודות נוספות) הם מגיעים למטרתם, פסגת הנשר, מקום שהוא חצי אמיתי, חצי אגדה. שם בסצנה שהיא קומית ומיסטית בעת ובעונה אחת מקבל שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג את כתבי הקודש מהבודהה החי.
 
פרק 100, האחרון, מתאר בזריזות את החזרה לממלכת טאנג, ואת אחרית הדבר שבו כל נוסע מקבל פרס בדמות משרה בבירוקרטיה של השמים. קוף ושׂוּ'אֵןוסאֵן דְזָאנְג מגיעים לדרגת בודהה, בן החול ממונה ל[[ארהט]], הדרקון ממונה להיות אחד משמונת הדרקונים השמימיים הבכירים, וחזרזיר, שכנגד מעשיו הטובים עמדה גרגרנותו, ממונה ל"מטהר המזבח" (כלומר אוכל את המנחות המוגשות על המזבח).
 
==רקע היסטורי==
[[תמונה:Great Goose Pagoda Day 2005.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פגודת אווז הבר הגדול, שיאן, סין]]
הספר שנכתב ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. מבוסס על גרעין היסטורי אמיתי מן [[המאה השביעית]]. הנזיר שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג, היה נזיר חשוב מאוד ב[[בודהיזם]] הסיני, משום שעלה לרגל למקומות הקדושים לבודהיזם ב[[הודו]] וחזר לסין. נקודת המוצא והסיום למסע הייתה פגודת אווז הבר הגדול ב[[שיאן]] שמחוז [[שאאנשי]]. שׂוּ'אֵן דְזָאנְג יצא למסע בן עשרים שנה מסין להודו, שעבר דרך [[פקיסטן]] ו[[אפגניסטן]], חלק הארי של מסעו נערך ברגל. כאשר הגיע להודו הוא ליקט אלפי כתבים בודהיסטיים קדושים והביאם עמו במסעו חזרה לסין. את שארית חייו הוא תרגם בסין בתרגום כתבים אלו מהשפה [[סנסקריט]] לשפה ה[[שפות סיניות|סינית]], ביחד עם אנשים רבים נוספים. שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג חיבר ספר על מסעו, שמהווה מקור חשוב ביותר לחקר ההיסטוריה של הודו.
 
מאות שנים לאחר מותו נוצרו אגדות שונות על מסעו של הנזיר שׂוּ'אֵןסאֵן דְזָאנְג להודו. באגדות אלו שונה היעד של הנזיר ומסעו נערך לא להודו, כי אם ל[[גן עדן]] ושם [[בודהא]] עצמו נותן לו את הכתבים. המסע נהפך להיות למסע [[מיתולוגיה|מיתולוגי]]. במסע זה עוזר לו קוף פלאי ושמו סון וו קונג לאורך כל הדרך. האגדות הרבות לבשו במאה ה-16 דמות של רומן, שבו הגיבור המרכזי הוא קוף. חלק מן החוקרים סוברים כי מקור דמותו של הקוף ברומן הוא באפוס המיתולוגי ההודי ה[[ראמאיאנה]], שם גיבור הסיפור הוא האל-הקוף [[האנומן]]. התכונה המאגית הבסיסית של קוף היא יכולתו לפשוט וללבוש צורה, כמו כן יש באפשרותו לשכפל את עצמו 84,000 פעמים. שינוי הצורה הוא השפעה של הבודהיזם ההודי. 84,000 הוא מספר חשוב בבודהיזם ההודי ומתאר את מספר גלגולי הנשמות, מספר השרידים של בודהא ותכונות נוספות. קוף מסוגל אף לקפוץ למרחק 84,000 פרסאות.
 
==מהדורות בעברית==
5

עריכות