מעשה בית דין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←השתק פלוגתא: התייחסות להבחנה בין השתק התקפי להשתק הגנתי |
←השתק פלוגתא: הוספת הסתייגות |
||
שורה 32:
פרופסור מיכאיל קרייני מסביר שברע"א 7831 '''צוריאנו נ' צוריאנו''', בית המשפט מוכן להשתיק בעל דין שהוצע לו להשתתף בדיון והוא נמנע, ומכאן שמקל וחומר, לעניין הגינות דיונית ולעניין ההזדמנות של צד לקבל יומו בבית המשפט, שיש להשתיק את מי שהשתתף בדיון וטען. כלומר, אם מקבלים את הכלל שיש להשתיק בעל דין משום שנינתה לו הזדמנות להגיד את דבריו והוא נמנע - קל וחומר שיש להשתיק את מי שאמר את דבריו.
פרופסור מיכאיל קרייני מבקר את ההנמקות שעלו בפסיקה להבחנה בין ההשתק ההתקפי להגנתי. לעניין הנימוק בדבר התובעים הפוטנציאלים, קרייני מסביר שכבר קיום אין לתובעים אינטרס להצטרף, למשל משום שהם מעוניינים להכיר את טענות ההגנה של הנתבע. לעניין האנומליה, ברי כי ישנה אנומליה גם במצב בו מול תובעים שונים נקבעים ממצאים עובדתיים שונים. שאר הטיעונים פשוט שגויים, שכן הם זהים לעניין ההשתק ההגנתי, בו הפסיקה כן מכירה (ראו גם: ע"א 258/88 '''פיכטנבאום נ' רשם המקרקעין''', פ"ד מד (2) 576 (1990)). עם זאת מבחינה פרקטית, במציאות יש יותר מצבים של נתבע אחד ותובעים פוטנציאליים רבים מאשר תובע אחד ונתבעים פוטנציאלים רבים; או אז נימוק ביהמ"ש לעניין סיכוני המשגה עומד.
בפסק דין '''סונסינו נגד אפולו''' (קדם לאספן), מכיר השופט עמית בהשתק התקפי, והמבחן שהוא מציג הוא מבחן "ההזמדנות הנאותה", הווה אומר, התמקדות בשאלה האם לנתבע הייתה הזדמנות נאותה עם הטענות.
| |||