יחזקאל סהר – הבדלי גרסאות

בשנות השלושים למד בלונדוןב[[לונדון]] בבית הספר הגבוה לכלכלה, אולם לא סיים את לימודיו שכן גויס לפעילות רכישת נשק להגנהל[[ההגנה|הגנה]] באירופה.

בין השנים [[1936]] - [[1940]] שימש כמזכירו של [[חיים ויצמן]]. בין השנים [[1941]] - [[1946]] שירת ב[[הצבא הבריטי|צבא הבריטי]] כמפקד [[פלוגה|פלוגת]] תובלה בדרגת [[מייג'ור]] וזכה להערכה רבה מצד פקודיו. במסגרת תפקידו זה השתתף בקרבותב[[המערכה בצפון אפריקה|קרבות בצפון אפריקה]], בקרבב[[קרב אל-עלמיין השלישי|קרב אלעלמיין]] ובפלישתוב[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|פלישת כוחות בנות הברית לאיטליה]] ולאוסטריה בה פעל בארגון עלייתם של ניצולי מחנות המוות לארץ ישראל.

לאחר שהשתחרר מהצבא הבריטי עבד ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]], במחלקה המדינית עד שנת 1947, כאשר הטיל עליו [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] לתכנן את הקמת משטרת ישראל העתידית. ביום [[14 במאי]] [[1948]] מונה ל[[המפקח הכללי של משטרת ישראל|מפקח הכללי]] הראשון של משטרת ישראל. אז גם נדרש על ידי בן-גוריון להסב את שמו לעברית, והוא בחר לעברת את סחרוב לסהר. בתקופת שירותו כמפכ"ל גובשה מדיניות המשטרה ונקבעה המסגרת הבסיסית של משטרת ישראל כפי שהיא קיימת עד היום. בתפקיד המפכ"ל הוא כיהן עד שנת [[1958]]. לאחר עזיבתו את המשטרה מונה סהר כ[[שגריר]] [[ישראל]] ב[[אוסטריה]], תפקיד שמילא עד שנת [[1960]].

סהר היה אספן אמנות ויודאיקהו[[אמנות יהודית|יודאיקה]] נודע, תמך באמנים ישראלים אשר עם רבים מהם היה מיודד, ויזם את הקמתו בחיפהב[[חיפה]] של מוזיאון הצייר היהודי-צרפתי [[מאנה כץ]].

יחזקאל סהר נשא לאישה את דינה, לבית גינזבורג ולהם שלושה בנים.

*'''סיפור חיי''', [[אוטוביוגרפיה]], [[מערכות|הוצאת מערכות]], 1992.