איחוז – הבדלי גרסאות

הפרעת איחוז הנוכחת במצרים, סודאן, מזרח אפריקה ובמפרץ הפרסי. רוחות הזארה'''זאר''' שוכנות בעולם מקביל לעולם האנושי ונתפסים כאחראים לקשת רחבה של ליקויי בריאות פיזיים ונפשיים. הטיפול מבוסס על ריצוייה של הישות החודרת, תוך כינון יחסים סימביוטיים עמה. בזאר התסמינים מתגבשים לטרנס איחוזי רק בטקס הריפוי בו מוכנס האחוז למצב דיסוציאטיבי כאשר הרוח נקרא להיכנס לגוף האחוז על מנת לתקשר איתו ולפייסו. האיחוז מושג בטקס פומבי על ידי תנועות ריקוד<ref name=":0" />.

הפרעת איחוז שהייתה נפוצה בדרום מרוקו. '''אסלאי''' הגיע לישראל עם עולים, בעיקר נשים, בשנות ה-50 וה-60 והיא מחלת שדים מובהקת. שדים הם יצורים רוחניים בעלי [[על-טבעי|כוחות על-טבעיים]]. על אף יכולתם ללבוש ולפשוט כל צורה לרוב, הם בלתי נראים. עולמם של השדים משיק ואף מקביל לעולם בני האדם. לכל אדם יש כפיל דמוני המלווה אותו לאורך חייו. שדים תוקפים בני אדם כתגובה לפגיעה קודמת בהם. "השדים גורמים בעיקר לליקויי בריאות פתאומיים, גופניים ונפשיים, והם תוקפים את קורבנם באחת משתי הדרכים: מכים בו מבחוץ או חודרים לתוך גופו וקונים שליטה בו"<ref name=":0" />. הסיבה להופעת התקף איחוז היא, לרוב, מתח וכעס בין בני משפחה או שכנים.

על אף הבלבול הנפוץ בין שני מושגים אלו (דיבוק ואיחוז), [[דיבוק]] הנו סוג אחד של איחוז אשר זכה לפרסום רחב יחסית לתופעות איחוז נוספות. המושג "דיבוק" קיים ב[[פולקלור]] ובאמונה העממית היהודית וכוונתו לרוח רעה אשר נכנסת בתוך אדם חי ודבקה בו, גורמת להתנהגות שונה מהרגיל ומדברת מגרונו בקול של אישיות נפרדת וזרה. המושג עצמו אינו מופיע בספרות ה[[תלמוד]]ית או ב[[קבלה]], אשר מכנים תמיד תופעה זו בשם "רוח רעה". הפועל "דבק" נמצא בכל ספרות הקבלה לציון יחסה של הרוח הרעה אל הגוף, וסיפורים ביהדות על רוח רעה שנדבקה לגוף רווחים ב[[תקופת בית שני]] ו[[תלמוד]]. המקרים המדווחים הראשונים של איחוז על ידי רוחות של אנשים שנפטרו מגיעים מאגן ים התיכון (מצפת, קהיר, דמשק, אזמיר ופררה) במאה ה-16. התיאור הראשון של איחוז על ידי רוחות המתים דווח ב[[צפת]], בשנת 1545, שם גירש [[יוסף קארו|רבי יוסף קארו]] רוח רעה<ref>{{צ-ספר|מחבר = אליאור, רחל.|שם = הדיבוק בין העולם הנגלה והעולם הנסתר: קולות מדברים, עולמות שותקים וקולות מושתקים.|מו"ל = מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יח-יט, ע' 536-499.|שנת הוצאה = 2005}}</ref>. המונח "דיבוק" הופיע בשלהי המאה ה-17 והפך למונח בקהילות אשכנזיות. בקרב הקהילות האשכנזיות הופיעו המקרים הראשונים רק לקראת סיום המאה ה-17, כשבמאה ה-18 וה-19 סיפקו קהילות חסידיות במזרח אירופה את רוב המקרים<ref name=":3" />.