הר התקווה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ פרט
מ ←‏פתיח: פרט
שורה 18:
בינואר [[1857]] ביקר הסופר האמריקאי [[הרמן מלוויל]], מחברו של "מובי דיק", את החווה וכתב על כך ברשימותיו: "בית הספר החקלאי שבנו האמריקאים ליהודים נכשל. היהודים אמנם הגיעו לשם, אך השימו עצמם נרגשים, קיבלו בגדים ונעלמו".
 
ב-[[11 בינואר]] [[1858]] התנפלו חמישה ערבים על החווה, [[רצח]]ו את פרידריך גרוסשטיינבק ו[[אונס|אנסו]] את שרה דיקסון ואת בתה מרי. בלחץ [[קונסוליה|הקונסוליות]] של ארצות הברית ופרוסיה עצרו [[האימפריה העות'מאנית|השלטונות העותמאנים]] ארבעה מהתוקפים ודנו אותם ל[[מאסר עולם]]. ביוני [[1858]] עזבו דיירי החווה את ארץ ישראל והיגרו לארצות הברית, ובזה הקיץ הקץ על החווה.
בעקבות הידיעות על ההתקפה החליטה קהילת הטמפלרים הגרמנים לדחות את בואה לארץ-ישראל.
נכדה של אלמירה ויוהן גרוסטיינבק הוא הסופר [[ג'ון סטיינבק]] (סבו, יוהאן אדולף גרוסשטיינבק קיצר את שם המשפחה והתאים אותו להגייה האמריקאית בעת הגירתו לארצות הברית).
 
בשטחה של "הר התקווה" הוקם בשנת [[1942]] בית הספר "שבח" (כיום "[[שבח מופת]]"). בחצר בית הספר ניצב עץ [[שקמה]] שנטעו המתיישבים בחווה.