משבר מניות הבנקים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור לפירושונים: הצמדה |
הגהה, ניסוח, הרחבה |
||
שורה 1:
{{היסטוריה כלכלית של מדינת ישראל}}
'''משבר מניות הבנקים''' היה משבר כלכלי חריף, שהתרחש בישראל
משבר מניות הבנקים ב-1983 היה לדברי [[דוד קליין]], "שיאו של תהליך ויסות מחיריהן של מניות אלה על ידי הבנקים, אשר נמשך שנים ארוכות".{{הערה|1=דוד קליין, [http://www.bankisrael.gov.il/deptdata/neumim/neum136h.htm על משבר מניות הבנקים ב-1983] באתר [[בנק ישראל]]}} המשבר נוצר בעקבות פעולה מכוונת של רוב הבנקים הגדולים ל[[ויסות שערי ניירות הערך קודם למשבר מניות הבנקים בישראל|ווסת את שערי מניותיהם]] תוך הבטחת עלייה מתמדת ורצופה בשערי המניות
על ראשית התהליך נכתב בדו"ח ועדת בייסקי (עמ' 16):
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=התופעה שזכתה אצלנו לכינוי "ויסות" מקורה עוד בתקופה שקדמה לשנות ה-70, הגם שאופיו של ה"ויסות" השתנה במשך הזמן. נראה שהחל בכך בשעתו [[בנק הפועלים]] ושני הבנקים האחרים ([[בנק לאומי לישראל|לאומי]] ו[[בנק דיסקונט לישראל|דיסקונט]]) הלכו בעקבותיו.... ואכן, החל משנת 1972 עדים אנו להתערבות גוברת והולכת של הבנקים במחירי מניותיהם. בזכות התערבות זו (שכונתה על ידם "ויסות") עלה בידיהם לגייס מן הציבור סכומי כסף ניכרים גם בתקופות שבהן היה שוק המניות במצב של רפיון או אף ירידה ניכרת.}}
אחרי [[בנק הפועלים]], הצטרפו לוויסות גם יתר הבנקים הגדולים והבינוניים שמניותיהם נסחרו ב[[הבורסה לניירות ערך|בורסה לניירות ערך]] (למעט [[הבנק הבינלאומי הראשון]]). כדי להבטיח זאת, הזרימו הבנקים, בהתמדה, מדי יום, ביקוש גדול למניותיהם (כאשר הם נסוגו ממנו בהגיע השער היומי לרמה הרצויה להם).{{הערה|שם=הערה_א|1=ראו דו"ח ועדת בייסקי}} בפעולה זו נעזרו הבנקים בכספי המשקיעים והחוסכים בבנקים, אותם שיכנעו לרכוש את מניות הבנקים, כ"השקעה סולידית" ובטוחה,{{הערה|שם=הערה_א}} וכן בכספי קופות הגמל וקרנות הנאמנות, אותן ניהלו עבור הציבור. פעולת הוויסות הביאה לכך ששערי מניות הבנקים עלו באופן קבוע ומתמיד,{{הערה|1=ראו היסטוריה של שערי מניות הבנקים כנ"ל}} כך שנראה כאילו מניות אלה חסינות מירידה ונושאות [[תשואה]] נאותה. עליית שערי מניותיהם אפשרה לבנקים להמשיך ולמכור מניות נוספות ולהגדיל את יכולתם להשקיע ולגייס כספים ([[מנוף פיננסי]]). גיוס כספים זה איפשר את התרחבות הבנקים (על חשבון רווחיותם לטווח ארוך) ובא, במידה רבה, על חשבון [[איגרת חוב|אגרות חוב]] [[ערך ריאלי וערך נומינלי|צמודות]] שהנפיקה המדינה (ואשר לא יכלו להתחרות בתשואה הגבוהה שהניבה ההשקעה במניות הבנקים {{הערה|1=ראו נתוני התשואה לפדיון של אג"ח ממשלתי בכל העיתונים הכלכליים דאז וכן שיעורי השינוי של מחירי אגרות החוב ושל שערי מניות הבנקים ברישומי הבורסה לניירות ערך בתל אביב ובכל העיתונים הכלכליים של התקופה}}).
שורה 99:
==ועדת בייסקי==
בעקבות המשבר בבורסה הגיש מבקר המדינה מסמך ביקורת ובעקבותיו החליטה [[הוועדה לענייני ביקורת המדינה]] של הכנסת, בינואר 1985, על הקמת [[ועדת חקירה ממלכתית]].
הוועדה הגיעה למסקנה כי המשבר באוקטובר 1983 נבע באופן ישיר וברור מוויסות המניות. הוועדה הצביעה על העבירות הפליליות שלכאורה בוצעו במהלך הוויסות:
* מימון ומתן אשראי לרכישת מניות הבנקים על–ידי הבנקים עצמם, בניגוד לחוק איסור מימון (סעיף 139א' לפקודת החברות דאז).
* מעשי מרמה ושקר שנועדו להניע אנשים לרכוש ניירות ערך, בניגוד לחוק ניירות ערך (סעיף 54).
* התניית שירות בשירות בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) (סעיף 7, סעיף 10)
| |||