שלמה אלטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 5:
|נולד=[[10 באפריל]] [[1927]]
|תאריך לידה עברי=
|מקום לידה={{דגל|טורקיה}} [[איזמיר]], [[טורקיה]]
|עלה לישראל=
|נפטר=[[22 ביוני]] [[1967]]
שורה 29:
אלטון נולד ב[[איזמיר]] שב[[טורקיה]], בנם של רחל ואברהם. התחנך בבית ספר "[[אליאנס]]" ובבית ספר למסחר. בשנת [[1944]] עלה ל[[ארץ ישראל]] לבדו, במסגרת [[עליית הנוער]]. הצטרף ל[[הכשרה]] ב[[שדה נחום]] ולאחר שנתיים עבר ל[[גבעת ברנר]] במסגרת [[הכשרה מגוייסת]] ל[[פלמ"ח]]. בתחילת [[1947]] עבר קורס מ"כים ב[[דליה (קיבוץ)|קיבוץ דליה]], ופיקד על כיתה בגדוד 8 של [[חטיבת הנגב]], תקופה בה איבטח הגדוד את קווי המים מ[[ניר עם]] ל[[גבולות]]. לאחר [[קורס קצינים]] שימש אלטון כ[[מפקד מחלקה]] בגדוד 8 וכ[[מפקד פלוגה|מפקד]] [[פלוגה|פלוגת הסיור]] של גדוד 7 בחטיבה. ב[[מלחמת סיני]] שימש אלטון כ[[מג"ד|מפקד]] [[גדוד 13 (גדעון)]]. הגדוד בפיקודו פעל בגזרת [[רפיח]] והבקיע את מתחם מוצבי [[צבא מצרים|הצבא המצרי]] בגזרה הצפון-מזרחית של צומת רפיח.
 
לאחר המלחמה נשלח לשליחות איסוף כספים במסגרת [[הבונדס]] ב[[דרום אמריקה]], והשלים את לימודי ה[[בגרות]]. למד ב[[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה|מכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] ובבית הספר הגבוה למלחמה ב[[צרפת]], בה שהה במשך שנתיים. בשנת [[1965]] מונה למפקד [[חטיבת גולני]]{{הערה|1=[[אורי שגיא]], '''אורות בערפל'''. תל אביב, ידיעות אחרונות, [[1998]], עמודים 110-111.}}. במהלך כהונתו בתפקיד שאף לשלב את כוחות החטיבה ב[[פעולות התגמול]] והתעקש להשתתף בהן בעצמו. בשנת [[1966]] התמנה למפקד [[בית הספר לקצינים]], במהלך [[מלחמת ששת הימים]] הצטרף למפקדת [[פיקוד הדרום]] כ[[קצין]] האגאג]] של הפיקוד. בתחילת הקרבות נפגע באורח קשה במהלך סיור ב[[רצועת עזה]] ולאחר 17 ימים נפטר.
 
הניח אשה ושני ילדים.