ג'ון קולטריין – הבדלי גרסאות

באותו החודש (ספטמבר 1957), הצטרף שוב קולטריין למיילס דייוויס, שצירף אליו גם את [[קנונבול אדרלי]] בסקסופון אלט, בעמדת המתופף הציב את ג'ימי קוב ובפסנתר את [[ביל אוונס]]. הוא הקליט עם השישייה את האלבום החשוב ''Kind of Blue'', שכל הקטעים בו עובדו על ידי ביל אוונס ושנחשב לאחד ממגדירי סגנון ה[[ג'אז מודאלי|ג'אז המודאלי]]. המלודיות הפשוטות יחסית שרובן הולחנו על ידי מיילס דיוויס קיבלו גוון ייחודי בזכות האלתורים של קולטריין, הנחשבים בעיני רבים לגאוניים.{{הערה|1=* ראו למשל Poe, Randy (2006). Skydog: the Duane Allman story. San Francisco: Backbeat Books. ISBN 0-879-30891-5. pp. 182–183. * וכן Andy Mabbett (1995). The Complete Guide to the Music of Pink Floyd. Omnibus Press, 14/15 Berners Street, London. pp. 178–179. ISBN 0-7119-4301-X., בו מתאר קלידן [[פינק פלויד]], [[ריצ'רד רייט (מוזיקאי)|ריצ'רד רייט]] את השפעת האלתורים של קולטריין בתקליט זה על [[The Dark Side of the Moon]] * וכן ראו Khan, Ashley. Kind of Blue: The Making of the Miles Davis Masterpiece. New York: Da Capo Press, 2000}} במאמר ב[[דאון ביט]] טבע המבקר [[איירה גיטלר]] את הביטוי "סדיני צליל" כדי לתאר את המרקם הצלילי שיצר קולטריין בתקליט זה - "מפלים" של מאות תווים בדקה. עוד הקליט עד אפריל 1960 יחד עם דייוויס את '' Milestones'' ואת ''Miles & Monk at Newport'' שהוא חגיגה של בי בופ שוצף ללחנים של ת'לוניוס מונק, צ'ארלי פארקר, דיזי גילספי ומיילס דייוויס. לאחר הקלטות אלה לא ישוב עוד קולטרין לבי בופ.