מעשה בית דין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
כאשר ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים, קשה יותר לקבוע שהשתק פלוגתא מתקיים, אולם הדבר אפשרי{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/08/450/015/v08/08015450.v08.htm ע"א 1545/08], סעיף 9}}.
===טענות שלא נטענו אך היה ניתן לטעון===
בית המשפט בישראל קבע שהשתק פלוגתא חל לא רק על בעל דין שהיה צד בהליך הראשון אלא גם על מי שיש לו אותו אינטרס כמו בעל הדין בהליך הראשון{{הערה|1=[http://www.i-property.co.il/article.php?id=65 האם ייתכנו השתק פלוגתא ומעשה בית דין מול בעל דין שלא השתתף כלל בדיון הראשון בו נדונה השאלה העובדתית או המשפטית?], אתר פריימן את גולדברג}}. ▼
הדעות חלוקות האם השתק פלוגתא חל במקרה שניתן פסק דין ללא שבית המשפט דן בנושא, למשל בהיעדר הגנה. בפסק הדין ב-ע"א 202/70 אליהו נ' יחזקאל קבעו השופטים [[שמעון אגרנט]] ו[[משה עציוני]] שהשתק פלוגתא אינו חל וקביעה זאת שמשה במקרים מאוחרים יותר וכונתה "הלכת אליהו". עם זאת, השופטת [[מרים נאור]] והשופט [[אליקים רובינשטיין]] אמרו שאין לקבל את הלכת אליהו אם בגלל שמעולם לא הייתה הלכה מחייבת ואם בגלל שיש לשנותה, מכיוון שהדבר משאיר פתח בפני בעלי דין להימנע מהתדיינות בתביעה המוגשת נגדם כדי לשמור את האפשרות להתדיין במועד מאוחר יותר, דבר שאינו רצוי מבחינת סופיות הדיון. השופט [[חנן מלצר]] חלק על דעתם ואמר שיש להמשיך לדבוק בהלכת אליהו, הגם שבאותו מקרה הסכים לתוצאה אליה הגיעו עמיתיו מנימוקים אחרים{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/files/06/370/022/c12/06022370.c12.htm רע"א 2237/06, פסק דין מ-8 במרץ 2009]}}. במקרה אחר הסתמך השופט [[אליעזר ריבלין]] על עמדתם של השופטים [[מרים נאור]] ו[[אליקים רובינשטיין]] וכתב: "בית משפט זה פסק בעבר כי פסק דין בהיעדר התייצבות ואף בהיעדר הגנה יכול ליצור השתק פלוגתא". באותו מקרה הוא גם קבע שהשתק פלוגתא חל גם על פלוגתא שהוכרעה ב[[תביעה קטנה]]{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/08/700/011/p03/08011700.p03.htm רע"א 1170/08]}}.
[[בית המשפט העליון]] אף קבע שהשתק פלוגתא חל גם על טענות שלא נטענו בהליך הראשון אך היה ניתן לטעון אותן{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/10/730/089/w03/10089730.w03.htm רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך]}}.
===תחולת השתק על מי שלא היה צד בהליך הראשון===
▲בית המשפט בישראל קבע שהשתק פלוגתא חל לא רק על בעל דין שהיה צד בהליך הראשון אלא גם על מי שיש לו אותו אינטרס כמו בעל הדין בהליך הראשון{{הערה|1=[http://www.i-property.co.il/article.php?id=65 האם ייתכנו השתק פלוגתא ומעשה בית דין מול בעל דין שלא השתתף כלל בדיון הראשון בו נדונה השאלה העובדתית או המשפטית?], אתר פריימן את גולדברג}}.
באופן כללי נקבע שעל השתק הפלוגתא חל כלל ההדדיות, על פיו יכול ליהנות מתוצאות המשפט הראשון רק מי שתוצאות המשפט הראשון היו יכולים לשמש נגדו. בהמשך התפתחה סטייה מכלל ההדדיות ונקבע כלל ההזדמנות, על פיו נקבע שנתבע שקיבל את יומו בבית המשפט לא יוכל לשוב ולקיים הליך נוסף על אותו נושא כלפי צד אחר. הנימוק שניתן לכלל ההזדמנות היה שאין טעם לבזבז משאבי ציבור על קיום דיון נוסף וכי מתן אפשרות לדיון נוסף עלול להביא להכרעות סותרות באותו נושא{{הערה|מיכאל קרייני, [http://weblaw.haifa.ac.il/he/Journals/din_udvarim/pabN/a1/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%99%D7%9C%20%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%20-%20%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%94%20%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%92%D7%99%D7%AA%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20-%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D.pdf התביעה הייצוגית בישראל - על פרשת דרכים], דין ודברים א תשס״ה, עמ' 489-496}}.
בישראל, בית המשפט העליון קבע שבמקרים מסויימים, צד זר להליך הראשון יכול להעלות טענה של השתק פלוגתא בהליך מאוחר, בהתבסס על ההליך הראשון, מקום שטענה זו מועלית על ידו כטענת הגנה{{הערה|ע"א 258/88 '''פיכטנבאום נ' רשם המקרקעין''', פ"ד מד (2) 576 (1990)}}{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/99/310/078/L06/99078310.l06.htm ע"א 7830/99], '''צוריאנו נ' צוריאנו'''}}. בית המשפט לא קיבל את האפשרות שתובע זר יוכל להסתמך על נצחון של אחר בהליך קודם כדי להשתיק את הנתבע{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/04/510/095/w50/04095510.w50.htm ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל]}}, בנימוקים:
# תובעים פוטנציאליים יעדיפו שלא להצטרף לתביעה אלא להמתין והדבר יגביר את העומס על בתי המשפט.
# תיווצר אנומליה בקביעות הסותרות - ההשלכה הרגילה של השתק הפלוגתא ההתקפי הוא שכל התובעים הפוטנציאליים יתחילו לנצח רק לאחר שהיה תובע שניצח. לעומת זאת, בשל כלל ההזדמנות - כל התובעים שתבעו לפני המנצח יוותרו ללא סעד. הואיל ומועד הגשת התביעה לבדו לא נראה כגורם רלוונטי בשאלת הסעד, נדמה כי נוצרה אנומליה.
# היעדר שוויון בין התובע לנתבע - בהינתן שקיים השתק, התביעה שווה לנתבע כסכום הפיצויים שיאלץ לשלם לכלל התובעים הפוטנציאלים. מכאן שישקיע יותר בתביעה וייצור אי יעילות באכיפת הדין. יש לשים לב שאי שוויון זה פועל גם נגד הנתבע - שכן כעת הסיכון הכלכלי עבורו מהפסד בפסק הדין גדול יותר.
# הקפאת פרקטיקה מוטעית: שימור ממצא שאינו נכון אינו דבר צודק.
ניתן
# אסטרטגיית התיק החזק תחילה - התביעה יכולה לבחור להציג את התיק בו לנפגע נגרם הנזק הגדול ביותר תחילה, שכן הוכח אמפירית שבתיקים בהם הבעיה חמורה יותר יטה בית המשפט לקבל את התביעה (על אף שלכאורה שאלת האחריות מנותקת משאלת הנזק).
# הטעיית הנתבע - תובע מתוחכם יכול להגיש תיק קטן תחילה כדי שהנתבע לא יתגונן בהתאם לנזק שעלול
# חשש מאכיפת יתר - העלייה בערכו של ממצא פוזיטיבי עלולה ליצור לחץ להתפשר גם כשאין קייס בשל המשמעות הכלכליות הגבוהות מדי של טעות.
# במקרים בהם ניתן להגיש תובענה ייצוגית מהטיפוס של עוולות המוניות, הדבר יהווה תמריץ לנצל את זכות היציאה כדי לחסוך בעלויות המשפט.
עם זאת, נקבע שבמקרים נדירים, ניתן לקבוע השתק פלוגתא התקפי לצד שלא היה צד להליך{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/09/070/093/t02/09093070.t02.htm רע"א 9307/09], אפולו נגד סונסינו}}.
האבחנה בין השתק הגנתי להשתק התקפי היה מושא לביקורת. עם זאת, נטען שמבחינה פרקטית, במציאות יש יותר מצבים של נתבע אחד ותובעים פוטנציאליים רבים מאשר תובע אחד ונתבעים פוטנציאלים רבים, ובהתאם לכך נקבע שיש מקום להמנעות מהשתק פלוגתא התקפי, יותר מאשר הגנתי.
==לקריאה נוספת==
| |||