סקרז'יסקו-קמיינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 1:
{{עיר|
|שם=סקרז'יסקו-קמיינה
שורה 32 ⟵ 31:
סקרז'יסקו-קמיינה היא עיר בנפת [[קונסקיה]] במחוז [[קיילצה]] ב[[פולין]]. היישוב נמצא כ-35 ק"מ צפונית מזרחית לקיילצה, 35 ק"מ דרומית מזרחית לקונסקיה, ו-37 ק"מ דרומית מערבית לעיר [[ראדום (עיר)|ראדום]], סמוך לעיירה [[שידלוביץ]] (Szydlowiec). עד מלחמת העולם הראשונה נכלל היישוב במחוז ראדום בפולין.
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הקימה פולין תעשיית נשק גדולה בסקרז'יסקו-קמיינה, וזו הובילה לפיתוח מואץ של היישוב, עד לקבלת מעמד "עיר" ב-1923.
==הקהילה היהודית בעיר==
שורה 38 ⟵ 37:
בשנת [[1921]] מנתה אוכלוסיית סקרז'יסקו-קמיינה 8,163 תושבים, מהם 1,590 יהודים. בשנת [[1939]] הגיעה האוכלוסייה לכ-18,200 נפש, מהם כאלפיים יהודים (כ-600 משפחות).
בית הקברות היהודי בסקרז'יסקו-קמיינה הוקם בתקופת מלחמת העולם הראשונה, והוא סמוך לבית הקברות הנוצרי בעיר. הכניסה אליו היא דרך בית העלמין הנוצרי. נכון ל-2008, מקצת
סקרז'יסקו-קמיינה הייתה מרכז חסידי והיו בה 15 שטיבלעך של חצרות חסידיות. בעיר פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, של [[אגודת ישראל]] ושל [[הבונד]]. הציונים ארגנו ספרייה ציבורית קטנה, גן ילדים עברי שפעל זמן קצר, שיעורי עברית וחוג לדרמה. בעיר פעלו גם תנועות נוער של הציונים ושל הבונד
בפוגרומים שנעשו ביהודי העיר ב-[[1918]] נרצח אחד מהם ורבים נפצעו, כמה מהם קשה.
ערב [[מלחמת העולם השנייה]] ישבו בסקרז'יסקו-קמיינה כ-2,000 יהודים, שהיו קצת יותר מעשירית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. קצתם היו פועלים בתעשיית המתכת המקומית. בעיר פעל בנק יהודי. ▼
▲בית הקברות היהודי בסקרז'יסקו-קמיינה הוקם בתקופת מלחמת העולם הראשונה, והוא סמוך לבית הקברות הנוצרי בעיר. הכניסה אליו היא דרך בית העלמין הנוצרי. נכון ל-2008, מקצת המצבות עדיין שלמות.
==במלחמת העולם השנייה==
[[קובץ:WW2-Holocaust-Europe-he.png|ממוזער|250px|שמאל|מפת מחנות ריכוז והשמדה באירופה <small>(לחצו להגדלה)</small>]]
▲ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בסקרז'יסקו-קמיינה כ-2,000 יהודים, שהיו קצת יותר מעשירית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. קצתם היו פועלים בתעשיית המתכת המקומית. בעיר פעל בנק יהודי.
הגרמנים כבשו את סקרז'יסקו-קמיינה ב-6 בספטמבר 1939, ומיד החלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. חמישה יהודים נרצחו בימי הכיבוש הראשונים. כעבור שבועות אחדים הוקם בעיר
▲סקרז'יסקו-קמיינה הייתה מרכז חסידי והיו בה 15 שטיבלעך של חצרות חסידיות. בעיר פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, של [[אגודת ישראל]] ושל [[הבונד]]. הציונים ארגנו ספרייה ציבורית קטנה, גן ילדים עברי שפעל זמן קצר, שיעורי עברית וחוג לדרמה. בעיר פעלו גם תנועות נוער של הציונים ושל הבונד. בפוגרומים שנעשו ביהודי העיר ב-[[1918]] נרצח אחד מהם ורבים נפצעו, כמה מהם קשה.
▲הגרמנים כבשו את סקרז'יסקו-קמיינה ב-6 בספטמבר 1939, ומיד החלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. חמישה יהודים נרצחו בימי הכיבוש הראשונים. כעבור שבועות אחדים הוקם בעיר יודנרט, בראשו עמד דב הירש פלדמן. הגרמנים הטילו על היודנרט לגייס תשלומי כופר גבוהים והחרימו מהיהודים רכוש רב.
בתחילת 1940 נצטוו היהודים לשאת סרט זרוע שעליו מגן דוד. באותו חודש החל היודנרט לגייס עובדי כפייה לפי דרישת הגרמנים. בינואר 1940 הובאו לעיר פליטים מפשיטיק (Przytyk).
בסוף 1940 החל ארגון [[יס"ס]] בקרקוב לסייע ליודנרט בהפעלת מטבח ציבורי. היודנרט גם הפעיל בית חולים מאולתר.
במרץ 1941 הועברו יהודי סקרז'יסקו-קמיינה והפליטים
▲במרץ 1941 הועברו יהודי סקרז'יסקו-קמיינה והפליטים לגטו סגור. על הגטו הופקדה שמירה של שוטרים פולנים ושל אנשי שירות הסדר היהודי, אך מפעם לפעם הצליחו יחידים להתגנב ממנו כדי להשיג מזון. בחורף 1941/42 מתו יהודים רבים בגלל המגפות, הצפיפות הגדולה ותנאי התברואה הירודים.
בראשית 1942 הובאו לגטו פליטים יהודים מפלוצק (Plock) ומלודז', ומספר תושבי הגטו הגיע לכ-5,000. באותה תקופה הוחל בגיוס עובדי כפייה יהודים למחנה העבודה בעיר. רבים מעובדי המחנה שמתו בגלל התנאים הקשים בו, נקברו בגטו סקרז'יסקו-קמיינה. ימים מספר לפני חיסול הגטו הגיעו אליו פליטים משידלוביץ.
שורה 68 ⟵ 65:
תנאי התברואה היו בלתי נסבלים ועד תחילת [[1944]] לא הייתה במחנות שום עזרה רפואית. האסירים עבדו בבגדיהם, וכשהתפוררו הבגדים, בייחוד במפעל C, התעטפו בשקי נייר. בשלושת המחנות היו מגיפות של [[דיזנטריה]], [[טיפוס הבהרות]] ו[[תסמונת התשישות הכרונית]], שכונתה בפי האסירים 'האסאגובקה' (Hasagowska), על-שם החברה.
באביב [[1944]], נוכח מחסור חמור בידיים עובדות, שופרו במקצת תנאי החיים במחנה, בעיקר בהקצבת מזון, תרופות ובגדים. מנת המזון כללה 200 גרם לחם ליום ופעמיים ביום חצי ליטר מרק מימי, ולפעמים כף ריבה או מנת מרגרינה. המחנות היו מעורבים, לגברים ונשים יחדיו, אך הם שוכנו בצריפים נפרדים, על דרגשים בעלי שתי קומות, בלי שמיכות.
מחנה המגורים של האסירים היה מוקף גדרות תיל שלא היו מחושמלות. בלילות אסור היה לצאת מהצריפים, והיוצאים נורו ללא אזהרה. מאות פולנים מהסביבה הקרובה עבדו במפעל, הם היו מדריכים ומשגיחים על האסירים היהודים שעבדו במחלקות השונות של המפעל. בריחות הסתיימו בדרך כלל ברצח הבורחים. מדי פעם נערכו גם סלקציות והוצאות להורג, בידי 'יחידת המחץ' (Stosstruppe) המורכבת משומרי המפעל.
| |||