נחמן קרוכמל – הבדלי גרסאות

ב-[[1808]] בא ל[[לבוב]] כדי להירפא ממחלה, ושם הכיר את [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר), שייעשה לימים תלמידו-חברו. בשל מחלתו המליצו לו רופאיו לעבור לקריאה קלה, ולכן עבר מ[[פילוסופיה]] ל[[היסטוריה]], והתעמק בספרו של [[עזריה מן האדומים]] "[http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001072949.html מאור עיניים]" ובספרי היסטוריה לועזיים. ב-[[1814]] החל לקבץ סביבו חוג תלמידים; הוא נהג לטייל עמם בהרים שבאזור ז'ולקווה ולשוחח אתם בענייני פילוסופיה, היסטוריה וספרות עם ישראל. הפך לאחת הדמויות המרכזיות בקרב משכילי [[יהדות פולין|פולין]], והיה מורם וידידם של רבים מאנשי תנועת ההשכלה וחכמת ישראל, ובהם שי"ר (אם כי הייתה מתיחות ביניהם במשך השנים), [[יוסף פרל]], [[מאיר הלוי לטריס]], [[יצחק בר לוינזון|ריב"ל]], [[שמשון בלוך]], [[יעקב שמואל ביק]], ר' [[צבי הירש חיות]], ואחרים, וכן של בנו, [[אברהם קרוכמל]]. השמרנים האורתודוקסים המתנגדים להשכלה התנגדו לרנ"ק ולהגותו (הגות שכללה [[ביקורת המקרא]] במידה מתונה וביקורת ספרות [[ההלכה]] וה[[אגדה]]), למרות שמירת המצוות ההלכתית שלו. בשל יחסיו הקרובים עם אחדים מחכמי ה[[קראים]] בגליציה ב-[[1815]] העלילו עליו ה[[חסידים]] שהפך לקראי, והוא כתב "איגרת התנצלות" תקיפה והתנער ממה שיוחס לו.

 

 

רנ"ק נפטר ב-[[1840]], ונקבר ב[[טרנופול]]. הוא השאיר אחריו שתי בנות ושני בנים. בנו הגדול, יוסף, [[המרת דת|המיר את דתו]] ל[[נצרות]]; בנו השני, [[אברהם קרוכמל|אברהם (אב"ן קרוכמל)]], היה הוגה דעות בזכות עצמו, לימים מן המשתתפים והעורכים בכתב העת "[[החלוץ (כתב עת)|החלוץ]]".