ליזוזים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Eyal Bairey (שיחה | תרומות)
הרחבה משמעותית
Eyal Bairey (שיחה | תרומות)
תיקונים קלים, תספת קטנה
שורה 2:
 
==היסטוריה==
[[תמונה:Lysozyme crystal1.JPG|left|thumb|250px175px|גביש של ליזוזים]]
הליזוזים התגלה בשנת [[1921]] על ידי [[אלכסנדר פלמינג]], כאשר ערך בדיקות ב[[נזלת|ריר האף]] של חולה נזלת, שהיה כנראה הוא עצמו. פלמינג שם טיפה של ריר האף על גבי [[צלוחית פטרי]] שהכילה מצע מזון המתאים לגידול [[חיידקים]], וכאשר בחן את הצלוחית ימים אחדים לאחר מכן, שם לב לכך שבעוד שברוב שטחה של הצלוחית גדלו מושבות [[צהוב]]ות של חיידקים, מסביב למקום בו הניח את טיפת הנזלתהריר לא הופיעו חיידקים. לאחר שחקר את התופעה, הסיק פלמינג כי חומר ממס חיידקים המצוי בריר האף הפריע לגידולם של החיידקים, וקרא לחומר זה ליזוזים ("אנזים ממס"', lysis - המסה ביוונית, zyme - סיומת המציינת אנזים <ref>The Life of Sir Alexader Fleming by Andre Maurios, Penguin, 1959, pg. 122.</ref>). לחייק המתמוסס בקלות קרא פלמינג "מיקרוקוקוס ליזודאיקטיקוס" (Micrococcus lysodeikticus), שפירושו ביוונית "ה[[נקד]] הזעיר המראה התמוססות"<ref>לימים הוחלף שמו של החיידק ל־Micrococcus luteus.</ref>.
 
פלמינג הראה כי בניגוד לחומרים אחרים אשר השתמשו בהם באותה התקופה לחיטוי, הליזוזים אינו מזיק ל[[רקמה|רקמות]] הגוף, והוא קיווה כי ניתן יהיה להשתמש בו לטיפול ב[[מחלה|מחלות]] שמקורן בחיידקים ולשם הגנה בפני [[זיהום (רפואה)|זיהומים]]. אולם, לאכזבתו, גילה כי החיידקים שעליהם פעל הליזוזים נמנו דווקא עם אלה שאינם מסוכנים לגוף, ואילו החיידקים המסוכנים, כמו ה[[סטפילוקוקוס|סטפילוקוקים]] וה[[סטרפטוקוקוס|סטרפטוקוקים]], גורמי ה[[דלקת|דלקות]] למינהןלמיניהן, לא היו רגישים לליזוזים. אף על פי כן, כל חייו ייחס פלמינג לליזוזים ערך רב יותר מאשר לתגליתו המפורסמת האחרת - ה[[פניצילין]], ה[[אנטיביוטיקה|תרופה האנטיביוטית]] הראשונה והיעילה מכולן, שגילה פלמינג ב־[[1928]].
 
הליזוזים היה האנזים הראשון, והחלבון השני, שמבנהו התלת מימדי פוענח, וזאת על ידי דייויד פיליפס וחבריו במכון המלכותי בלונדון בשנת [[1965]]. פענוח מבנהו ואופן פעולתו של הליזוזים הוכיח תאוריות רבות בדבר אופן פעולת האנזימים. בתחילה הופק הליזוזים מ[[דמעות]], אך כיום הוא מופק מלובן [[ביצה|ביצת]] התרנגולת, בו הוא נמצא בריכוז גבוה.
שורה 13:
ככל ה[[חלבון|חלבונים]], בנוי גם הליזוזים מ[[חומצה אמינית|חומצות אמיניות]] המחוברת זו לזו בשרשרת ארוכה, הקרויה [[שרשרת פוליפפטידית]]. במולקולת הליזוזים של ביצת התרנגולת ישנן 129 חומצות אמיניות, ו[[מול#מסה מולרית ומולריוּת|משקלה המולקולרי]] כ-14,500 [[דאלטון|דאלטונים]]. לאורך מולקולת הליזוזים עובר בקע, המשמש כ[[אתר פעיל|אתר הפעיל]] שלו, אליו נקשר ה[[סובסטרט]].
 
הליזוזים פועל על דופן התא של החיידקים על ידי פירוק השרשרות הסוכריות ([[פוליסכריד]]ים), שהן המרכיב העיקרי של [[דופן תא|דופן התא]] שלהםשלו, באמצעות ניתוק [[הידרוליזה|הידרוליטי]] של ה[[קשר כימי|קשרים]] המחברים בין היחידות הבסיסיות המרכיבות את השרשרות הסוכריות. בכך הוא שוברהורס את דופן תא החיידק, ומקל על [[תא דם לבן|תאי הדם הלבנים]] בבליעתו. לפיכך, שייך הליזוזים למשפחת ה[[גליקוזידאזה|גליקוזידאזות]], אנזימים המפרקים קשרים בין [[סוכר]]ים בעזרת [[מים]].
 
==מקורות==