אחד העם – הבדלי גרסאות

במאמרו '''"הבוכים"'''{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = אחד העם|כתובת = http://benyehuda.org/ginzburg/Gnz_072.html|כותרת = הבוכים|אתר = פרוייקט בן יהודה|תאריך = }}}}, שנכתב זמן קצר לאחר [[הקונגרס הציוני העולמי השישי|הקונגרס השישי]], שבו התקיימה ההצבעה על [[תוכנית אוגנדה|הצעת אוגנדה]] - הוא בעצם סותם את הגולל על הציונות המדינית של [[בנימין זאב הרצל|הרצל]]{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = אליקים גצל קרסל|שם = לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים|מו"ל = ספריית פועלים|שנת הוצאה = 1965 - 1967}}}}. אלו שהצביעו "כן" להצעה להקים את מדינת היהודים ב[[אוגנדה]], מאשים אחד העם, לא היו ציונים מעולם, שהרי לא אכפת להם אם ארץ ישראל תקום בציון או באפריקה. להם חשוב להגיד כן למנהיג שלהם. חסידים שוטים הם, שנוהרים אחר מנהיגם הכריזמטי, כאותם שנהרו אחר משיח השקר [[שבתי צבי|שבתאישבתי צבי.]]. אבל אותם שהצביעו "לא" פרשו הצידה ובכו, כי הם האמינו בכל לבם שתהיה תחייה רוחנית לעם ישראל בארץ האבות - שם הם יבנו את המרכז הלאומי רוחני של היהדות. לא ב[[אמריקה]], ולא ב[[ארגנטינה]], אלא אך ורק בציון. והנה, ב[[הקונגרס הציוני העולמי הראשון|קונגרס הראשון]] תפסה את לבם ה[[ציונות מדינית|ציונות המדינית]] של הרצל וחבריו, והם קיוו שבזו הדרך יגשימו את חלומם.  אך לפתע, ציון הפכה לאוגנדה, וכל הבסיס של אמונתם התמוטט מול עיניהם.  ולכן הם בוכים. הם בוכים מאכזבה, ממפח נפש ומחוסר יכולת נפשית ומעשית לחזור אל הציונות הראשונית האמיתית שלהם,  כי כל הרוח יצאה מהמילה ציונות.