זיגורד הראשון, מלך נורווגיה – הבדלי גרסאות

ב-[[1098]] התלווה זיגורד לאביו, מגנוס השלישי, במסעו לאיי [[אורקני]], ל[[האיים ההברידיים|איים ההברידיים]] ול[[הים האירי|ים האירי]]. באותה שנה הוענק לו התואר רוזן אורקני, בעקבות הדחתם המהירה של מי שנשאו קודם את התואר, האחים פול וארלנד תורפינסון. בנוסף הוא הוכרז כמלך האיים, בעקבות הפלתו של המלך הקודם על ידי אביו של זיגורד. למרות שמגנוס לא היה אחראי באופן ישיר למותו של מלך האיים הקודם, הומלך זיגורד על הממלכה עקב כיבושה על ידי אביו. הייתה זו הפעם הראשונה בה הייתה ממלכת האיים בשליטה ישירה של מלך נורווגי. לא ברור אם זיגורד שב לנורווגיה יחד עם אביו ב-[[1098]], אך ידוע שהוא היה באורקני כאשר מגנוס שב לשם ב-[[1102]] במסעו השני. בהיותו שם, התנהל משא ומתן על ברית נישואים בין מגנוס לבין מוריכרטך או בראין, [[המלך העליון של אירלנד]], אחד השליטים רבי העוצמה ביותר של אירלנד ושליט [[דבלין]]. זיגורד היה אמור לשאת לאישה את בתו של מוריכרטך. אף על פי כן, כאשר נהרג מגנוס במארב שטמן לו הצבא האירי, שב זיגורד בן ה-14 לנורווגיה עם שארית הצבא הנורווגי, הותיר מאחור את כלתו המיועדת שהייתה עדיין ילדה והוכרז כמלך נורווגיה יחד עם שני אחיו, אייסטיין ואולף. המסעות שנוהלו על ידי מגנוס הביאו תועלת כלשהי לנורווגיה, שכן איים רבים היו אז תחת שלטון נורווגיה והניבו עושר, כוח אדם והיוו נכס אסטרטגי. עם זאת, האיים ההברידיים ו[[האי מאן]] השיגו עד מהרה את עצמאותם לאחר מותו של מגנוס.

==מסע הצלב==

{{ערך מורחב|מסע הצלב הנורווגי}}

ב-[[1107]] הוביל זיגורד את [[מסע הצלב הנורווגי]] כדי להעניק תמיכה ל[[ממלכת ירושלים]] שנוסדה אז לאחר [[מסע הצלב הראשון]]. לרשותו של זיגורד עמד כוח של כ-5,000 איש וכ-60 ספינות, כפי שמתואר ב[[סאגה|סאגות]]. שני המלכים, אייסטיין וזיגורד, היו חלוקים ביניהם בתחילה מי יוביל את חיל המשלוח ומי יישאר למשול על הממלכה. בסופו של דבר נבחר זיגורד להוביל את מסע הצלב, ככל הנראה בשל העובדה שהוא צבר ניסיון רב יותר במסעות כאשר התלווה לאביו. הוא היה המלך האירופאי הראשון שהוביל מסע צלב והישג זה הקנה לו את הכינוי Jorsalafari ("הנוסע לירושלים", אך בתרגום הבלתי הרשמי ל[[אנגלית]] הוא כונה the Crusader – "הצלבן"). זיגורד ניהל לחימה ב[[ליסבון]], בכמה איים ב[[הים התיכון|ים התיכון]] וב[[ארץ ישראל]]. ברוב המקרים הוא השתתף באופן פעיל בלחימה, לצד חייליו הנאמנים וקרובי משפחתו. דרכם צלחה להם והם נחלו שורה של ניצחונות. בעקבות זאת הם צברו כמות ניכרת של [[שלל]], שככל הנראה לא הגיע בסופו של דבר לנורווגיה, מאחר שזיגורד העביר כמעט את כולו ל[[קונסטנטינופול]]. בדרכו ל[[ירושלים]] הוא ביקר אצל [[רוג'רו השני, מלך סיציליה]] במצודתו ב[[פלרמו]]. עם הגיעו ל[[ארץ הקודש]] הוא התקבל בברכה על ידי [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים]] שאירח אותו בנדיבות ויחד הם בילו זמן לא מועט. השניים רכבו אל [[נהר הירדן]] וייתכן אף שזיגורד [[טבילה לנצרות|הוטבל]] שם, אך אין על כך מידע ודאי. לאחר מסעם זה ביקש בלדווין מזיגורד לסייע לו לכבוש את [[צידון]] והוא השיב לו, "באנו לכאן כדי להקדיש את עצמנו לשירותו של המשיח". זיגורד התלווה לבלדווין במצור על צידון, שב-[[1098]] בוצרה מחדש על ידי [[השושלת הפאטמית|הפאטמים]]. המצור היה מוצלח מבחינתם של הצלבנים וב-[[5 בדצמבר]] [[1110]] היא נכבשה. על פי הוראתם של בלדווין ושל [[הפטריארכיה הלטינית|הפטריארך של ירושלים]], נלקח שבב מ[[הצלב האמיתי]] והוענק לזיגורד לאחר המצור כאות ידידות וכסמל להשתתפותו ההרואית במסע הצלב. לאחר מכן שב זיגורד לספינותיו והתכונן לעזוב את ארץ הקודש. הצי הפליג ל[[קפריסין]], שם בילה זיגורד זמן מה. לאחר מכן הוא הפליג ל[[קונסטנטינופול]] ונכנס לעיר דרך השער שהיה קרוי שער הזהב כשהוא רוכב בראש אנשיו. הוא נשאר שם זמן מה ובילה בחברתו של [[קיסרי האימפריה הביזנטית|הקיסר]].

==החזרה לנורווגיה==

לפני שעזב את קונסטנטינופול, העביר זיגורד את כל ספינותיו ואוצרותיו לרשותו של הקיסר. בתמורה הוא קיבל סוסים חזקים רבים לו ולאנשיו. זיגרוד תכנן לשוב לנורווגיה בדרך היבשה, אך בדעתם של מעטים מאנשיו היה לשוב אתו. רבים מהם נשארו בקונסטנטינופול והצטרפו למשמר ה[[ורנגים|ורנגי]], יחידת העלית של קיסר ביזנטיון. המשך המסע ארך זמן רב ובדרכו עבר זיגורד על פני ארצות רבות. דרכו חזרה הבייתה עברה דרך [[בולגריה]], [[הונגריה]], [[פאנוניה]], [[שוואביה]] ו[[ממלכת בוואריה|בוואריה]], שם הוא פגש את [[לותאר השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]]. בהמשך הוא הגיע ל[[דנמרק]], שם הוא התקבל בברכה על ידי [[נילס, מלך דנמרק|המלך נילס]], שבסופו של דבר העניק לו ספינה שבה הוא הפליג בחזרה לנורווגיה.