סטארה גראדישקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 11:
|מחנות נלווים=
|תאריך הקמה=[[יוני]] [[1941]]
|תאריך סגירה=1944
|תאריך שחרור=[[אפריל]] [[1945]].
|מפקדי המחנה=[[מילאן אורשקוביץ']], אנטון וורבאן, [[דינקו שאקיץ']], [[מירוסלאב פיליפוביץ'-מאיסטורוביץ']]
|מפקדי המחנה=▼
|צבא משחרר=[[בעלות הברית]]
|מספר אסירים בשיא=
|השתייכות האסירים=יהודים, [[סרבים]], קרואטים
|מספר הנספים=
|מספר תאי גזים=
שורה 32:
==אוכלוסיית האסירים==
אסירי מחנה סטארה-גראדישקה, כאסירי שאר המחנות האוסטאשים, היו בעיקר [[סרבים]] ו[[יהודים]] שרוכזו בגין לאומיותם. קרואטים רוכזו בעטיין של
בסטארה-גראדישקה רוכזו נשים, שדרו ב[[צינוק]]ים של הטירה העתיקה. ילדים רוכזו בצינוקים נפרדים. לדידם של גברים היה סטארה-גראדישקה מחנה מעבר ואיסוף או מחנה לעבודה חיצונית, שאליו היו נשלחים לעבודות, והיו שבים ליאסנובאץ משמילאו את מלאכתם נאמנה לריכוז או לחיסול. גברים הופרדו מהנשים באופן מדוקדק במיוחד. נשים רבות נשלחו לעבודות במחנות עבודה נאציים, מאז שהשגיחו בהם עיני קצינים נאציים שביקרו במחנה{{הערה|1= מנחם שלח, "תולדות השואה: יוגוסלאביה", עמ' 192.}}. ==תנאי מחיה==
תנאי המחיה בסטארה-גראדישקה
היה חוסר משווע במים ברי-שתייה{{הערה|1=ראה: כתב אישום נגד דינקו שאקיץ', סקירת הצהרות העדים, עדויות יעקב פינצי וולדימיר צבייה}}{{הערה|1=עדות מארייאנה איבאנישביץ' במוזיאון השואה האמריקני, Jasenovac oral history project, Former Yugoslavia Project, United States Holocaust Memorial Museum / Jeff and Toby Herr Collection, RG-50.468 ובאינטרנט: http://www.ushmm.org/museum/exhibit/online/jasenovac/ נתיב: collection/ oral histories/ Ljiljana Ivansevic. גב' איבאנישביץ' הורעבה עד שאכלה חופני דשא ששימשו את הקברנים לנקות את ידיהם, ואחר-כך הייתה מלקקת את אצבעותיה עד שהעור ירד מהעצם }}, ומגפת הטיפוס והטיפואיד התפשטה באופן יוצא מן-הכלל, שהיה אף חריף מביאסנובאץ. ==ההשמדה השיטתית של הקורבנות==
שורה 43 ⟵ 46:
והראיות עוד מרובות{{הערה|1=M. Persen, "Ustase Logore", עמ' 105. Secanja Jevreja na logor Jasenovac, עמ' 40-41, 58, 76, 151.}} {{הערה|1=Shorthand notes of the Ljubo Milos case, p. 292-293}} {{הערה|1=עדויות במשפט דינקו שאקיץ', יעקב פינצי, מילקה זאביצ'יץ', ישוע אבינון, דראגוטין סקרגאטיץ', סימו קלאייץ' ועוד}}. תא-הגז פורק ב-1943, פן תבוא משלחת של הצלב-האדום, שאכן הגיע לבסוף, ביוני 1944.
חשוב לציין, בצד אזכורם של תאי-הגז, את צינוקי-המרתף, בייחוד צינוק מס' 3, שעליו היה אמון אוסטאשה בשם ניקולה גאגרו, ועל שמו נקרא אותו תא נודע לשמצה כ"מלון גאגרו", ובו הוחזקו אסירים שנידונו לכליאה בבידוד והתענו בעינויים פיזיים וברעב, עד שנגאלו מייסוריהם בחנק עם חוטי תיל שנעשה על ידי גאגרו באופן אישי.{{הערה|1=מ. שלח, "תולדות השואה: יוגוסלאביה", עמ' 200.}}{{הערה|1=וכן עדות סימו קלאייץ' במשפט שאקיץ'}}. קבוצה אחת שכזו, שרדה 36 ימים ברעב
המפקדים שתיפעלו את מחנה-ההשמדה היו סוהרים אוסטאשים מבטאליון המשמר האוסטאשי השני, שפלוגותיו שמרו על סביבותיו של מחנה III. הללו כללו את [[מילאן אורשקוביץ']], שפיקד על המחנה במשך שנת 1942. סגניו היו אנטון וורבאן האחראי על הוצאות-להורג וחיסולים בגז, וכו [[דינקו שאקיץ']], שנתפס ב-1998 ועמד לדין על פשעיו. בהמשך פיקדו שם [[מירוסלאב פיליפוביץ'-מאיסטורוביץ']], ועוד מפקדים העונים לשמות בושאק, סטויצ'יץ', ראקי, ניקולה גאצ'יץ'
▲המפקדים שתיפעלו את מחנה-ההשמדה היו סוהרים אוסטאשים מבטאליון המשמר האוסטאשי השני, שפלוגותיו שמרו על סביבותיו של מחנה III. הללו כללו את [[מילאן אורשקוביץ']], שפיקד על המחנה במשך שנת 1942. סגניו היו אנטון וורבאן האחראי על הוצאות-להורג וחיסולים בגז, וכו [[דינקו שאקיץ']], שנתפס ב-1998 ועמד לדין על פשעיו. בהמשך פיקדו שם [[מירוסלאב פיליפוביץ'-מאיסטורוביץ']], ועוד מפקדים העונים לשמות בושאק, סטויצ'יץ', ראקי, ניקולה גאצ'יץ' ועוד. במחנה פעלו גם נשים אוסטאשיות צעירות: נשים ואחיות של השומרים הגברים. הללו כללו את מאיה בוז'דון, שפיקדה על הנשים, ואת נאדה לובוריץ', אחותו של [[וייקוסלאב לובוריץ']] ורעיית [[דינקו שאקיץ']].
ב-1944, עם התקרבם של כוחות הפרטיזנים של [[טיטו]], החלו האוסטאשים בפינוי אסירי סטארה-גראדישקה למחנה [[ציגלאנה]]. ראשית, הוצעדו האסירים הקרואטיים, קבוצה בת כ-600 איש, מהם מתו תשעה.
בהמשך, הוצעדו קבוצות גדולות של יהודים וקרואטים. המרחק שהלכו היה כ-36 ק"מ, ואותו עשו תוך כ-10 שעות. האסירים הנותרים, יהודים וסרבים, עברו סלקציה.
המחנה עצמו
▲ב-1944, עם התקרבם של כוחות הפרטיזנים של [[טיטו]], החלו האוסטאשים בפינוי אסירי סטארה-גראדישקה למחנה [[ציגלאנה]]. ראשית, הוצעדו האסירים הקרואטיים, קבוצה בת כ-600 איש, מהם מתו תשעה. בהמשך, הוצעדו קבוצות גדולות של יהודים וקרואטים. המרחק שהלכו היה כ-36 ק"מ, ואותו עשו תוך כ-10 שעות. האסירים הנותרים, יהודים וסרבים, עברו סלקציה. רוב הסרבים הוצאו להורג, ומיעוטם, יחד עם רוב היהודים, נשלחו ברכבת דרך מחנה לפוגלאבה. סימו קלאייץ' היה בין אלו, וחבריו לקרון תכננו ניסיון בריחה, אלא שהוא לא עלה יפה, ורובם נורו או ננטשו בלב שדות מוקשים. קלאייץ' גילה כי לנוסעים בשני הקרונות האחרים, שלא ניסו כוחם בבריחה, הזעיף המזל פנים על אחת כמה וכמה: הקרונות הוצתו על יושביהם עם הגיעם ליאסנובאץ. המזון בסטארה-גראדישקה הורע עד מאוד וכן לא היה מזון מספק לאסירים החדשים משך שלושה ימים מהגיעם ליאסנובאץ. האסירים שבאו דרך לפוגלאבה נרצחו לאלתר{{הערה|1=ראה במשפט שאקיץ', עדויות: דראגאן רולר, סימו קלאייץ' ויעקב פינצי}}.
▲המחנה עצמו נכבש באפריל 1945, אך כל אסיריו הועברו ליאסנובאץ, שם מצאו רובם את מותם.
==קישורים חיצוניים==
| |||