היסטוריה של ספרד – הבדלי גרסאות

[[מין (טקסונומיה)|מיני]] [[אדם (סוג)|אדם]] קדומים חיו בצפון [[חצי האי האיברי]] לפני יותר ממיליון שנה, והוא אוכלס על ידי בני [[המין האנושי]] המודרני לפני כ- 35 אלף שנה. במהלך האלף הראשון לפני הספירה הייתה הגירה לספרד בעיקר מכיוון צפון, דרך ה[[פירנאים]], של עמים שונים: [[איברים (חצי האי האיברי)|איברים]], [[קלטים]], [[קלטיברים]], [[טרטסים]], [[פיניקים]], [[יוון|יוונים]], [[ויזיגותים]], [[קרתגו|קרתגים]], [[רומאים]], [[שבטים גרמאניים|סואבים]]. בחציו השני של האלף הראשון לפני הספירה ספרד הייתה שדה הקרב היבשתי העיקרי במלחמה בין [[הרפובליקה הרומית|רומא]] ו[[קרתגו]]. לאחר ניצחון הרומאים במלחמה הפכה ספרד למושבה רומית וסופחה לאימפריה שזה עתה קמה. השלטון הרומי הביא עמו את השפה ה[[לטינית]], אשר ממנה התפתחה ה[[ספרדית]] לצידן של ה[[פורטוגזית]], ה[[קטלאנית]] ו[[שפות רומאניות]] נוספות. בשנת [[711]], לאחר התפרקות [[האימפריה הרומית]], פלשו ה[[מורים]] (צבא של [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] ו[[ערבים]], בספרדית: Los Moros) לחצי האי האיברי מצפון אפריקה בהנהגתו של [[טאריק איבן זיאד]] (ב[[ערבית]]: طارق بن زياد), כבשו כמעט את כל חצי האי והקימו את הממלכה המוסלמית. כך נותקו חלקים רבים של ספרד מ[[אירופה]] ה[[נוצרית]] וחוברו לעולם ה[[מוסלמי]] בצפון אפריקה וב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], שהיה מפותח מאוד יחסית לאירופה, שהייתה בשיאה של "תקופת החושך" (ראו [[ימי הביניים]]). במשך כ-700 שנים נלחמו ה[[מוסלמים]] וה[[נוצרים]] על השליטה ב[[חצי האי האיברי]]. הנוצרים הקימו את ממלכות [[ממלכת לאון|לאון]] (Leòn), [[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]] (Castillia), [[ממלכת נווארה|נווארה]] (Navarra) ו[[ממלכת אראגון|ארגון]] (Aragon). הממלכות הנוצריות נהגו להלחם זו בזו, והתאחדו רק לשם הלחימה במוסלמים.

הספרדים השתלטו על היבשת החדשה שקולומבוס גילה (ראו [[אמריקה]]), והקימו עליה מושבות ספרדיות. בנוסף, ספרד השתלטה על אזורים נרחבים באזור השפלה ([[בלגיה]] ו[[הולנד]]), וכמו כן גם על ה[[פיליפינים]] ודרום [[איטליה]]. ספרד הייתה הממלכה החזקה בעולם עד לתקופתו של [[פליפה השני, מלך ספרד]] (סוף המאה ה-16), בה החלה הממלכה לשקוע. בתקופה זו [[הולנד]] ו[[פורטוגל]] הצליחו להשתחרר מהכיבוש הספרדי ולהקים מדינות עצמאיות. ספרד נקלעה לעימותים ומלחמות נגד ה[[אנגליה|אנגלים]], ה[[טורקיה|טורקים]], ה[[צרפת|צרפתים]]ים וה[[הולנד|הולנדים]]ים, ובכך המשיכה לשקוע. בתחילת המאה ה-19 התחילו מדינות שונות, בעיקר ב[[אמריקה הלטינית]], להכריז על [[עצמאות]], ו[[האימפריה הספרדית]] הלכה וקטנה, עד שלבסוף התפוררה. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], בה שמרה ספרד על נייטרליות, הוחלף השלטון ה[[מלוכה|מלוכני]] בשלטון [[דיקטטורה|דיקטטורי]], אך לאחר התקוממויות הודח השלטון הדיקטטורי והוקמה רפובליקה [[סוציאליזם|סוציאליסטית]]. השלטון החדש ניסה להקטין את כוחם של ה[[צבא]] וה[[כנסייה]] לטובת העניים ופשוטי העם.

בעקבות [[המלחמה הפונית הראשונה]] (אמצע [[המאה השלישית לפנה"ס]]) התחילו ה[[קרתגו|קרתגים]] ליישב את חופי חצי האי. המושבה המרכזית הייתה קרתגו נובה ([[קרטחנה (ספרד)|קרטחנה]] של היום). ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]] גורשו הקרתגים מחצי האי האיברי, וה[[רומאים]] התחילו בכיבושו ההדרגתי, כאשר בשנת [[197 לפנה"ס]] הוקמו בו שתי [[פרובינקיה רומית|פרובינקיות רומאיות]], [[היספניה קיטריור]] ו[[היספניה אולטריור]]. הכיבוש הרומי נתקל בהתנגדות עזה, במיוחד ידועים [[מלחמת נומנטייה|המצור על נומנטייה]], עיר איברית ששכנה לגדות ה[[דורו]] באזור [[סוריה (ספרד)|סוֹריה]] של ימינו, ומלחמת ה[[גרילה]] נגד הרומאים שניהל באמצע [[המאה ה-2 לפנה"ס]] המנהיג הצבאי ה[[לוזיטניה (פרובינקיה רומית)|לוזיטני]] [[ויריאתוס]]. רק בימיו של [[אוגוסטוס]] הושלם כיבוש חצי האי, שכונה על ידי הרומאים [[היספניה]]. מאוחר יותר פוצלה הפרובינקיה לשלושה חלקים: [[היספניה טארקוננסיס]], [[היספניה בייטיקה]] ו[[לוזיטניה (פרובינקיה רומית)|לוזיטניה]].

לקראת סוף [[המאה ה-12]] התחוללו מספר שינויים שהעלו את כוחו של "המעמד השלישי" (שאינם אצילים ואינם אנשי כנסייה) בערים. הערים התפתחו וגדלו, האצילים קרסו תחת עול ה[[רקונקיסטה]] שמימנו בכסף ובכוח אדם, ושגזלה משאבים רבים והבורגנים, שלא היו כפופים למערכת הפיאודלית היו פנויים לצבירת ממון ומיומנויות נדרשות. כך החלו לתפוס בני מעמד זה מקום גדל והולך בשורות ה[[קורטס גנרלס|קורטס]] (האסיפה המייעצת למלך, הפרלמנט). כחלק ממערך היחסים הפוליטי מול המלך דרשו הערים וקיבלו [[פריווילגיהפריבילגיה (כתב זכות)|פריווילגיות]] שאיפשרו להן חופש לנהל עת עסקיהן ולקבוע את חוקיהן. במקביל התחזק כוחו של הקורטס שיכל להתנגד לחוקים מלכותיים.