הבדלים בין גרסאות בדף "הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924"

נראה היה שסמואל רלסטון, סנאטור מאינדיאנה,יהיה מועמד של פשרה. גם הקלאן ואנשי מקאדו היו מוכנים לתמוך בו. הוא התנגד לגינוי הקלאן. מקאדו גם הוא תמך בו, ואפילו היה מוכן לפרוש אם תומכי סמית' יתמכו בו. היו לו מעט אויבים, ותמיכה רחבה. הוא עבר את ג'ון דיוויס והגיע למקום השלישי בסיבוב ה-52. אולם התומכים במקאדו ובסמית' סירבו לוותר. ב-8 ביולי, רלסטון השיג 93 קולות בסיבוב ה-87, שהיו בעיקר מאינדיאנה ומיזורי. לפני שהיום נגמר, הוא קיבל 200 קולות, יותר ממה שדיוויס הצליח לקבל בשיאו. רוב הצירים באו ממקאדו, אבל חזרו אליו אחר כך. רבים טענו שרלסטון היה יכול להפוך למועמד אם לא היה פורש ברגע האחרון. רלסטון עצמו היה מבוגר, בן שישים ושש, ומת כעבור שנה.
 
הועידה, מותשת לחלוטין, החליטה לבחור בג'ון דיוויס, מועמד פשרה שזכה במאה ושלושושלושה קולות בסיבוב השלישי. סמית' ומקאדו פרשו שניהם. לתפקיד סגן הנשיא נבחר צ'ארלס ברייאן, אחיו של וויליאם ג'ינגס ברייאן, ומושל נברסקה, שזכה למעט יותר משני השלישים שנזקק להם. השילוב בין עורך הדין מוול סטריט למועמד הרדיקלי והכפרי לא יצר איזון אלא תחושה מפולגת, וצירים רבים שלא הכירו את דיוויס זיהו אותו כשמרן בגלל קיצוניותו של ברייאן.
 
בנאום הניצחון, דיוויס הבטיח שיאכוף את חוק היובש, אבל שמרנותו הובילה אותו לתמוך בחירות אישית ובזכויות המדינות, ולכן הוא נחשב למתנגד לחוק.
 
 
בגלל הפיצול, האסיפה יכלה להימשך לנצח. אך לכמה צירים התחיל להיגמר הכסף והם לא יכלו להישאר יותר בעיר. לכן גם סמית' וגם מקאדו פרשו מהמירוץ. בסיבוב ה-103, האסיפה פנתה לג'ון דייוויס, חבר קונגרס אלמוני לשעבר ממערב וירג'יניה. מושל [[נברסקה]], צ'ארלס בריאן, אחיו של ויליאם ג'נינגס ברייאן, נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא, כדי לקבל את תמיכת האמריקאים הכפריים.
 
===המפלגה הפרוגרסיבית===
משתמש אלמוני