שקיעה – הבדלי גרסאות

[[צבע]] השמים, אם בזמן שקיעה ואם בצהרי היום, הוא תוצאה של [[פיזור]] קרני [[השמש]] מחלקיקי החומר המרכיבים את ה[[אטמוספירה]]. פיזור זה נקרא [[פיזור ריילי]], והוא נעשה משמעותי ככל ש[[אורך גל|אורך הגל]] של הקרינה המתפזרת קצר יותר, כלומר עבור קרניים הנוטות לצבע ה[[כחול]] יבלטו יותר כאשר מתרחש [[פיזור ריילי]]. זוהי הסיבה לצבע ה[[כחול]] של ה[[שמים]] במשך היום. לעומת זאת, הפיזור של קרני ה[[אור]] הנוטות ל[[אדום]] (בעלות [[אורך גל]] גדול ו[[משרעת]] גבוהה), חלש יותר. בזמן שקיעת השמש, הדרך שקרני האור צריכות לעבור בתוך אטמוספירה, כדי להגיע לצופה, מתארכת ככל שהשקיעה מתקדמת. הקרניים בעלות הסיכוי הגדול ביותר להגיע לצופה ללא פיזור הן הקרניים בעלות אורך[[משרעת]] גל גדולגבוהה ולכן צבע השמשהשקיעה נוטהנוטים לאדום. בצהריה[[משרעת]] היוםהגבוהה מאפשרת לגל האור לעקוף את החלקיקים הרבים הנמצאים בחתך האטמוספירה הגדול הקיים בזמן שקיעה, המרחקוכן שקרנילעקוף את הגזים והאבק המצטבר על פני כדור הארץ. ככל שיש יותר גזים ואבק על פני כדור הארץ, כך צבעי השקיעה יהיו בגוונים יותר חזקים של אדום, זו גם הסיבה שמעל פני הים צבעי השקיעה בגוונים חזקים יותר של אדום. צבעה האמיתי של השמש צריכותהינו לעבורלבן, בתוךאך האטמוספירהבעקבות קצר[[פיזור ריילי]] הצבע המתקבל בצפייה מתוך כדור הארץ הינו צהוב. בזמן השקיעה יש [[פיזור ריילי|פיזור]] יותר גדול, ולכן צבע השמש נוטה לצהובטיפה אל גווני הכתום והאדום.

גם לאחר מספר התפרצויות הר געש בזמן האחרון יחסית, כמו ההתפרצות של הר הגעש [[פינטובו]] בשנת [[1991]] או ההתפרצות של הר [[קרקטואה]] ב-[[1883]], נצפו זריחות ושקיעות בגוונים מיוחדים, כמו ירוק זוהר, בכל רחבי ה[[כדור הארץ|עולם]].