דורסי יום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
באנגלית כתוב שזו סדרה מתקופת האאוקן
שורה 19:
'''מבנה גוף:''' לכל בני הסדרה גוף חזק ומוצק. לאלו הזקוקים לכוח גופני גדול ([[אוכלי פגרים|אוכלי הפגרים]] הגדולים, לדוגמה, הנלחמים על מזונם) ישנו גוף מגושם במקצת, מוצק במיוחד וחזק להפליא. לאלו המתמרנים בין עצים סבוכים (כמו ה[[נץ|נצים]] וה[[עיט]]ים הטרופיים) ישנו גוף זריז ולא רחב במיוחד, הבנוי לעבור במקומות צרים. למינים המיטיבים לצלול ישנו גוף מוארך, דמוי פלך או טורפדו, כך שהוא יוצר חיכוך מועט יחסית באוויר ובכך מותאם לצלילה מהירה במיוחד. משקלם נע בין כ-100 [[גרם]] אצל מיני [[נץ|נצים]] גמדים, ועד ל-14 [[קילוגרם|קילוגרמים]] ואף יותר אצל ה[[עוזנייה|עוזניות]], שהן מהגדולים ב[[עופות]] המסוגלים לעוף ובכלל.
 
'''מקור:''' המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. ל[[נץ|נצים]] ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. ל[[עיט]] ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור [[קרנף]] ו[[פילים|פיל]]. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (ה[[נשר]] לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של [[עיט]]ים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (ה[[רחם (עוף)|רחם]] ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מ[[עצם|עצמות]] (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את ה[[פרס (עוף)|פרס]]). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של [[דיותדית החלזונות|דיה]] הניזון מחלזונות]]. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית ה[[חילזון]].
 
'''מבנה רגל:''' רגליהם קצרות (פרט ל[[לבלר (עוף)|לבלר]]) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת זאת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ה[[הרפיה (עוף)|הרפיה]] ו[[עיט קופים|עיט הקופים]]), ה[[נץ|נצים]] ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.