פוארטו ריקו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏גאוגרפיה: תיקון קישור
פורטו ריקו כותבים בלי ''א''
שורה 32:
|קידומת טלפון={{כ|ימינה=כן}}1-787, +1-939
}}
'''פוארטופורטו ריקו''' (ב[[ספרדית]]: '''Puerto Rico''') הוא [[אי]] ב[[הים הקריבי|ים הקריבי]] בקבוצת [[האנטילים הגדולים]], שטח חסות של [[ארצות הברית]], הנהנה מממשל עצמי נרחב ותושביו הם אזרחים אמריקנים. מבחינה [[תרבות]]ית שייכת פוארטו ריקו לארצות [[אמריקה הלטינית]]. במשאל עם שנערך בשנת [[2012]] תמכו לראשונה זה שנים רבות רוב המצביעים בשינוי המצב הקיים ובהצטרפות לארצות-הברית כמדינה ה-51. הנשיא [[ ברק אובמה]] הודיע כי הוא מכבד את הכרעת המשאל, ובקונגרס הוחל בתהליכי חקיקה כדי להסדיר את ההצטרפות באופן רשמי.
 
האי פוארטו ריקו הוא אחד ה[[קדקוד]]ים של [[משולש ברמודה]].
שורה 39:
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של פוארטו ריקו}}
=== התקופה הטרום-קולומביאנית ===
לא הרבה ידוע על ההיסטוריה של פוארטופורטו ריקו לפני בואם של הספרדים. האנשים הראשונים שהתיישבו היו אורטויורואידים. בחפירה ארכאולוגית באי וייקס ב-[[1990]] נמצאו שרידי אדם מ-2000 לפני הספירה המיוחסים לתרבות זאת. בין 120 ל-400 לספירה הגיעו לאי שבט האיגנרי מאזור ה[[אורינוקו]]. בין המאה ה-7 למאה ה-11 לספירה התפתחה תרבות ה[[טאינו]] ובערך בשנת [[1000]] לספירה הפכה לתרבות השלטת עד לבואם של הספרדים.
 
=== השלטון הספרדי ===
במסעו השני הגיע [[כריסטופר קולומבוס]] לפוארטולפורטו ריקו ב-[[19 בנובמבר]] [[1493]]. האי היה מאוכלס על ידי [[אינדיאנים]] משבט הארווק הידועים בשם טאינו. האינדיאנים כינו את האי בוריקן או בורינקן. קולומבוס העניק לו את השם סן חואן באוטיסטה על שם יוחנן המטביל. העיר המרכזית באי נוסדה ב-1509, ונחשבת כיום לעיר העתיקה ביותר בשטחי ארצות הברית. עקב טעות שנפלה באחת המפות הספרדיות המוקדמות, קיבלה עיר הנמל את שמו של האי (סן חואן), ואילו האי כונה בשמה של העיר (פוארטו ריקו - "נמל עשיר"). שינוי זה הפך רשמי ב-[[1521]] ושמות אלה, לאי ולעיר, נותרו מאז. ב-[[1510]] [[חואן פונסה דה לאון]] היה למושל הראשון של האי.
 
במהרה האי יושב על ידי הספרדים והטאינו נאלצו לעבוד עבור הספרדים ורובם הוכחדו במחלות ובתנאי העבודה הקשים. את אוכלוסיית האינדיאנים המקומית החליפו עבדים שיובאו מאפריקה. פוארטו ריקו נחשבה לעמדה אסטרטגית של ספרד בקריבים וכונתה "המפתח לאמריקות". למרות זאת במאות ה-17 וה-18 הופנו רוב המשאבים למושבות ביבשת.