מבצע חמץ – הבדלי גרסאות

==מהלך המבצע==

מטרת המבצע הייתה "להקיף ולנתק לגמרי" את יפו מעורפה באמצעות כיבוש הכפרים [[יאזור]], [[יהודיה (עבאסיה)|יהודיה]], [[חיריה]], [[סקיה]], [[סלמה (יפו)|סלמה]], [[כפר עאנה]] ו[[בית דג'אן|בית דג'ן]]. פקודות המבצע כללו דרישה ל"טיהור השטח", והורו כי "תושבים אזרחיים של מקומות שנכבשו יורשו לעזוב את המקום אחרי שייערך אצלם חיפוש אחרי נשק", ו"יש להימנע מפגיעות בנשים וילדים ככל האפשר", ואיסורים על [[ביזה]].{{הערה|שם=בני מוריס|בני מוריס '''1948''', עמוד 175}}

ב[[י"ט בניסן]] [[ה'תש"ח]] [[28 באפריל]] [[1948]] החל כוח "ההגנה" מ[[חטיבת אלכסנדרוני]] לכתר את יפו כדי להשתלט על מבואותיה המזרחיים והדרומיים של תל אביב. ההנחה הייתה שכיתור יפו יביא לכניעת תושביה מבלי שהדבר יגרור התנגשות עם הכוחות הבריטיים. ב-[[30 באפריל]] הוכרע הקרב ומפקד "צבא ההצלה" בעיר נמלט ממנה בדרך הים. החלה בריחה המונית של כ-70,000 מתושביה הערבים של יפו, וב-[[13 במאי]] חתמו מנהיגיה על הסכם כניעה.

 

18 כוחות משנה משלוש חטיבות - [[אלכסנדרוני]], [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ו[[חטיבת קרייתי|קרייתי]] - נטלו חלק במבצע. חטיבת אלכסנדרוני הייתה הזרוע הצפונית של המלקחיים שנועדו לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון הייתה לנתק את הכביש סלמה-יהודיה ע"י כיבוש הכפרים חיריה וסקיה ([[אור יהודה]] של היום). לאחר השלמת כיבוש החלק הדרומי של מחנה [[תל ליטוינסקי]] שחלקו הצפוני נכבש כבר ב-[[14 באפריל]] [[1948]].

 

משימות הגדודים 32 ו-33 של חטיבת אלכסנדרוני הוכתרו בהצלחה לאחר קרב לא קל, כאשר לערבים הנסוגים היו כ-40 הרוגים.{{דרושה הבהרה|מהם המשימות?}}