היסטוריה של הפיליפינים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏כמושבה ספרדית: קישורים פנימיים
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1אספ\2
שורה 66:
ב-[[1933]] חוקק [[קונגרס ארצות הברית]] את חוק הייר-הוז-קאטינג שפרט את לוח הזמנים ליציאת ארצות הברית מהפיליפינים. למרות שוועדה של אנשי הפיליפינים סייעה בניסוח החוק, סירב הסנאט הפיליפיני לקבלו, מפני שהוא השאיר בידי ארצות הברית שליטה על כל הבסיסים הימיים. כעבור שנה אושר החוק, לאחר שעבר שינוים, תחת השם חוק טידינגס-מקדאפי. חוק זה קרא לתקופת מעבר של עשר שנים עד לעצמאות מלאה. במהלך תקופת המעבר, הפיליפינים ישלטו בעצמם אולם ארצות הברית תטפל ביחסי החוץ שלהם והם יצטרכו את אישורה בשביל לחוקק חוקים מסוימים.
 
ב-[[1934]] נכתבה חוקת הפיליפינים שזכתה לתמיכה רבה מאוד בציבור, וב-[[14 במאי]] [[1935]] התקיימו בחירות לנשיאות בהן זכה [[מנואל ל. קזון]], ראש הסנאט מזה 19 שנים. עם התחלתו של השלטון העצמי נבחרה גם אסיפתאספת נבחרים חדשה (במקום שתיים כמו שהיה נהוג עד עכשיו) ובפעם הראשונה מאז [[1901]] נבחר [[בית משפט עליון]] שהכיל פיליפינים בלבד. בנוסף במהלך תקופת המעבר, הממשלה הפיליפינית שלחה נציג אחד לקונגרס האמריקאי באופן דומה ל[[פוארטו ריקו]] כיום.
 
בשנים הבאות שמה לעצמה הממשלה הפיליפינית החדשה מטרות שאפתניות כגון רפורמה בחינוך ובתעשייה, סלילת כבישים, ישוב האי מינדנאו ושליטה נרחבת יותר על הכלכלה. הממשלה החדשה נאלצה להתמודד עם מספר בעיות ובהן: חוסר ביטחון לגבי רמת המחויבות של ארצות הברית למדינה לאחר סוף תקופת המעבר, בעיות צבאיות ואי שקט חברתי. בשנים [[1939]] - [[1940]] עבדה הממשלה על שינוי החוקה כדי לאפשר לנשיא קזון להמשיך בתפקידו מעבר לתקופת שש השנים, ובכדי להחזיר את מערכת שני בתי הנבחרים אותה הם ביטלו שש שנים קודם לכן.