שינסנגומי – הבדלי גרסאות

בשנת 1854 נאלצה יפן להיפתח למערב ולפתוח את שעריה למסחר עמו על מנת שלא להיקלע לעימות צבאי, דבר שתרם לחוסר היציבות הפוליטית במדינה. פילוסופיה פוליטית רווחת ביפן הייתה "[[סונו ג'וי]]" שפירושה: "כבדו את הקיסר, גרשו את הברברים", ובהשראתה החלו גורמים בקיוטו, במיוחד פלג צ'ושו, להתמרד. בתגובה, שוגונות טוקוגאווה הקימה ב- 19 באוקטובר 1863 את הרושיגומי (浪士組), יחידה של 234 [[רונין]] ([[סמוראי|סמוראים]] ללא אדון) שנאספו מבתי הספר ללחימה בחרב באדו ([[טוקיו]]).{{ש}}

בתחילה, חברי השינסנגומי כונו "מיבורו" (壬生浪), כלומר "רונין ממיבו". באותה העת, הכפר מיבו שמדרום-מערב לקיוטו היה המקום בו היו מוצבים חברי השינסנגומי. השינסנגומי הונהג על ידי קאמו סריזאווה (נולד ב- 1830 במחוז מינו), איסאמי קונדו (נולד ב- 1834 במחוז מוסאשי, הגיע מ[[דוג'ו]] קטן באדו ששמו "שיאייקאן") ונישיקי נימי. בתחילה הוקמו שלושה פלגים, תחת סריזאווה (קבוצת מיטו), תחת קונדו (קבוצת שיאייקאן) ותחת טונוצ'י. הקבוצה סבלה ממתחים ומאבקים פנימיים, קונדו וטונוצ'י הרגו את סריזאווה ולאחר מכן קונדו הרג את טונוצ'י על גשר יוג'ו. סריזאווה אף הורה לחבר נוסף בקבוצה, צוגואו לסאטו, לבצע [[ספוקו]] (התאבדות טקסית) באשמת עריקה. המאבקים הפנימיים הותירו את קונדו בעמדת המנהיג.{{ש}}

באירוע שהתרחש בפונדק איקדאיה בקיוטו ב- 1864 הכניעו שלושים חברי שינסנגומי עשרים מהפכנים מצ'ושו, ובכך מנעו ככל הנראה את שריפת קיוטו. האירוע העניק ליחידה פרסום רב ועודד חיילים חדשים להצטרף לשורותיה.{{ש}}

חברי השינסנגומי לחמו להגנת אזור אייזו תחת סאיטו האג'ימה, והצטרפו לכוחות [[רפובליקת אזו]] בצפון. מספר חברי השינסנגומי הגיע ליותר ממאה בתקופה זו, והם המשיכו להילחם למרות נפילת אדו ותבוסתו הברורה של טוקוגאווה. לדוגמה, היג'יקאטה הוביל פשיטה נועזת אך חסרת סיכוי שמטרתה הייתה לגנוב את ספינת המלחמה הקיסרית "קוטצו". מותו של היג'יקאטה מפצע ירייה ב- 20 ביוני 1869 ב[[הוקאידו]] סימל את סופו של השינסנגומי. לפני מותו, הוא הביע בכתב את נאמנותו לשוגונות טוקוגאווה: ''"אף שגופי עשוי להירקב על האי אזו, רוחי מגינה על אדוניי במזרח."''{{ש}}