גט על תנאי – הבדלי גרסאות

לפי [[יעקב בן אשר|בעל הטורים]], הנוהג הונהג אף קודם לכן- ע"י משה רבינו, אך במתכונת אחרת- שנועדה להתמודד עם הצורך ב"[[ייבום]]" ו"[[חליצה]]" במידה והחייל הנופל היה נשוי אך ללא ילדים. תקנתו של דוד, כאמור- הופנתה לכל חייחייל ולא רק למי שאין לו ילדים- במטרה למנוע עגינות.

ב[[מלחמת העולם השנייה]] הנהיגה הרבנות בארץ ישראל שחיילים יהודים הנשלחים לחזית, חותמים על גט על תנאי. הרב הצבאי הראשי לצבא הבריטי במזרח התיכון, פרופ' [[לואיס יצחק רבינוביץ|לוי יצחק רבינוביץ]], קיבל בשביעיב[[שביעי של פסח]] תש"ג מברק מהרבמ[[הרבנות הראשית לישראל|הרב הראשי לארץ ישראל]], הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]], בו הוא מודיע לו כי [[פלוגת ההובלה 462]] עזבה את ארץ ישראל בטרם ניתן לחייליה האפשרות לחתום על גט על תנאי. הרב הצבאי קבל הודעה "סודית בהחלט" שדווקא יחידה זו עומדת להפליג לאי מלטה. כאשר הדרך למלטה מסוכנת שכן הגרמנים זרעו פצצות בים התיכון, בין החוף הצפון-אפריקאי לבין האי, וכמעט שלא היה יום שלא הודיעו על טביעת אוניה במסלול זה. באסרו חג של חג הפסח, נאספו הפרטים האישיים של החיילים. הרב כינס חיילים דתיים (כדי שיוכלו להיות נאמנים - במקרה של מימוש הגט) והחיילים הנשואים חתמו על הגט על תנאי בשעות הבוקר. ימים אחדים לאחר מכן טובעהטבעה האוניה שבה הפליגה פלוגת ההובלה 462, ו-140 מחייליה ניספונספו.

הצעה זו נדחתה ע"י [[הרב [[שלמה גורן]] הן בשל חששות הלכתיים ל"[[גט מעושה]]" אך בעיקר עקב החשש מהשפעתה השלילית על מורל החיילים{{הערה|שם, בנספח: "גיטי מלחמה בין הרב הרצוג לרב גורן"

כפי שנימק [[הרב גורן]]: "בהתחשב עם כל הקשיים ההלכתיים והמעשיים הכרוכים בהיתר זה, ונוכח התנגדות המפקדים לעצם הפניה לחייל לפני צאתו לקרב על מנת להחתימו על טופס המזכיר לו באופן מוחשי ביותר את מאורעות המלחמה, ואשר עלול להביא לידי הרס המשפחה, הגורם לירידת המורל של החיילים, הגענו למסקנה שאין פתרון זה הולם תנאי הלחימה והחיים שלנו כיום" {{הערה|הרב שלמה גורן, שו"ת משיב מלחמה, עמ' יד}} .

דוגמה לכך ניתן לראותו בתמיכתו של [[הרב [[יעקב אריאל]] בהחלת אופציה זו במלחמות ישראל כיום{{הערה|קובי נחשוני "בעקבות עסקת השבויים: "לתת גט על תנאי לפני גיוס"" '''Ynet – יהדות'''