מזונות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 17:
חיובו הבלעדי של האב בדמי מזונות הילדים, ללא התחשבות במצבו הכלכלי וברמת מעורבותו ההורית, הביא לכך שאבות רבים לא היו מסוגלים לשלם את הסכומים שהושתו עליהם, פעמים רבות נפלה האחריות למזונות על המוסד לביטוח לאומי, שהעביר לאם סכומים חלקיים, ובנוסף גרם הדבר לריבוי התדיינויות משפטיות וסכסוכים בין ההורים.
על מנת לתקן את האפליה המגדרית במצב הזה, הוקמה ב-5 ביוני [[2005]] [[ועדת שיפמן]] על ידי [[חיים רמון]] בעת שכיהן כ[[שר המשפטים]]. ועדת שיפמן גיבשה נוסחה מתמטית המבוססת על שני מרכיבים עיקריים: הכנסות כל אחד מן ההורים, וחלוקת הזמנים המתקיימת בין ההורים, ובאמצעות כך ביקשה לפשט ולאחד את פסיקת מזונות בישראל, מתוך נקודת המוצא ששני ההורים צריכים לשאת באחריות משותפת לילדיהם, טיפולית וכלכלית.
'''מזונות לילדים מוסלמים'''
הדין האישי שחל על מוסלמים בישראל הוא חוק המשפחה העותמאני, לשנת 1917, אשר בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, מקום שיש צורך בפרשנות או השלמה יש לפנות למקורות האיסלאם בכל הקשור לדיני השריעה מאסכולה זו. בהתאם לדין זה, האדם מחויב במזונות עקב נישואין (בעל לאשתו) וקשרי דם (אב לבנו, בן לאביו וכדומה).
מזונות ילדים לפי החוק השרעי, בניגוד למעגלי החיוב במשפט העברי, בדין המוסלמי החיוב הוא ייחודי לאב ואין כל חובה על האם להשתתף עם האב בתשלום [http://www.divorce-online.co.il/?category=articles&subcat=217 מזונות ילדים]. הדין השרעי אינו נוקב בגיל הקטין לגביו חלה חובת המזונות של האב, והמבחן במזונות קטין הוא מבחן הנזקקות בלבד. האב ימשיך לחוב במזונות קטין עד הגיעו לגיל שבו קטינים בגילו יכולים לעבוד ולהתפרנס. מקובל כי חובת האב היא עד לגיל 18, ובמידה והבן ממשיך ללמוד מעל גיל 18 ימשיך לזונו, עד לסיום לימודיו.
מזונות הקטינים- סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט- 1959, קובע כי אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו, לפי הוראות הדין האישי החל עליו. בפסק הדין – דובר על מוסלמים והדין הוא הדין השרעי שעל פיו יש לאב חובת מזונות כלפי הקטין.
החובה האבסולוטית של אב מוסלמי כלפי בנו מתייחסת ללבושו, מזונו, שיכונו ובריאותו, ואף השכלתו. ואולם הדין השרעי מתייחס באשר לקביעת שיעור המזונות גם לפוטנציאל ההשתכרות של האב. בפסק הדין היתה לאב הכנסה גבוהה בהרבה מן הנטען על ידו, אולם צורכי הקטינים לא הוכחו. שם בית המשפט העריך את סכום מזונותיהם וקבע כי סכום מזונותיהם יהא בסך של 1,150 ₪ לחודש בצירוף החלק היחסי במדור לכל קטין.
פסיקת מזונות בדין המוסלמי מורכבת משני תחומים – האחד, תחום פסיקת המינימום של דמי מזונות ללא צורך בהבאת ראיות מיוחדות. השני – פסיקת מזונות על פי פוטנציאל השתכרות. על פי הדין המוסלמי, יכולתו של אב ובעל לשאת במזונות אשתו וילדיו אינה נמדדת רק על פי הכנסתו בפועל אלא בהתאם לפוטנציאל השתכרותו.
הדין המוסלמי קובע כי אדם אשר איננו יכול לעבוד או להשתכר הינו אחד משני הבאים – לוקה במחלת נפש או מחלה הגורמת לאובדן מוחלט של כושר השתכרות, או מחוסר עבודה.
יודגש, די בהיות האב בריא בגופו על מנת לאיין את טענתו כי הוא מחוסר עבודה. ההלכה הפסוקה קובעת כי אם עיסוקו של האב אינו מביא לו הכנסה מספקת, עליו לחפש תעסוקה אחרת שתאפשר לו קיום חובותיו כלפי הקטינים ולהתאמץ עד קצה גבול יכולתו (אף לעבוד כפועל פשוט). כל עוד לא הוכחו בפני בית המשפט נסיבות אובייקטיביות המונעות מהאב להשתכר, לא יוכל הוא להיתלות בטענות שונות כדי לפטור עצמו מחיובו לפרנסת ילדיו הקטינים.
לפי הדין השרעי, אישה זכאית למזונותיה בהתקיים התנאים הבאים: נישואין תקפים, האישה מקיימת את חובת "אלאחתבאס"- חובת האישה להקדיש עצמה לבעלה, כאשר קיומה של חובה זו מתאפשר אך ורק במגוריה עימו. חריג לכך מאפשר פסיקת מזונות לאישה מוסלמית שאינה מתגוררת עם בעלה, אם היא מוכיחה כי המניעה לקיום חובתה הוא בעטיו של הבעל ומטעמים מוצדקים.
{{הפניה לערך מורחב|ועדת שיפמן}}
| |||