בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 14:
בית הספר נוסד ביוזמת קבוצה שבראשה עמדו ה[[משפטן]] והפובליציסט ד"ר [[שמואל אייזנשטדט]], ה[[כלכלן]] ד"ר [[בנימין זיו]], [[עורך דין|עורך הדין]] ד"ר [[פלטיאל דיקשטיין]] והמשפטן [[מתתיהו לזרסון|מתתיהו (מקס) לזרסון]]{{הערה|{{דואר היום||לפתיחת בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה|1935/02/21|00613}}}}. [[ראש עיריית תל אביב]], [[מאיר דיזנגוף]], תמך ביוזמה זו{{הערה|{{הצופה||בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה|1938/02/21|00305}}}}.
במאי 1950, בעקבות הקמת [[הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים]], בקשה הכנסת לסגור את בית הספר הגבוה, כדי שעורכי הדין במדינת ישראל יהיו אקדמאים{{הערה|{{קול העם|שמואל אייזנשטדט|מכתב גלוי לחבר הכנסת יעקב|1950/05/24|00303}}}}{{הערה|{{דבר||דין ביה"ס למשפט ולכלכלה בת"א|1950/05/16|00112}}}}.
במשך עשור לאחר הקמת מדינת [[ישראל]] סירבה הממשלה להעניק לבית הספר הכרה כמוסד חינוך גבוה, למרות שהתואר שהוא העניק הוכר על ידי אוניברסיטאות רבות מחוץ למדינה,{{הערה|{{דבר|מ. דוד|בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה, מכתב למערכת|1958/01/14|00218}}.}} ובוגריו נדרשו להיבחן בבחינות לעורכי דין זרים.{{הערה|{{מעריב||תל אביב - "חוץ לארץ"|1955/03/15|00204}}.}} בשנת [[1959]] הועבר בית הספר לניהולה של [[האוניברסיטה העברית]], והפך לשלוחה שלה בתל אביב (וכונה בהתאם "השלוחה").{{הערה|{{מעריב|מ. מייזלס|בעקבות סיפוחו של בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה - לאוניברסיטה בירושלים|1959/03/01|00806}}.}} בשנת [[1965]] השתלבה השלוחה באוניברסיטת תל אביב כפקולטה למשפטים.
| |||