מדינת אורנג' החופשית – הבדלי גרסאות

עם התפקרותה של הרפובליקה הפדרלית שהקים פוטגיאטר, וכשהוא מנצל את שהייתו של פוטגיאטר בצפון הרחוק, החליט מנהיגה לשעבר של [[רפובליקת נטאליה]], [[אנדריאס פרטוריוס]], אשר מעמדו נפגע עקב כישלון הרפובליקה קצרת הימים שהנהיג, לנצל את ההזדמנות ולנסות לחזור למרכז הבמה. הוא ההגיעהגיע לויינבורג ופוצ'פסטרום בינואר [[1848]], והתקבל שם באהדה רבה. פרטוריוס קיווה כי כעת תהיה לו הזדמנות להצליח במקום שפוטגיאטר כשל - לבסס עצמאות אפריאקנרית בפנים יבשת אפריקה. מספר שבועות לאחר מכן, ב-[[3 בפברואר]], הכריז מושל [[מושבת הכף]] על כל האזור שבין [[נהר הואלהוואל]] לנהרל[[נהר האורנג']] כשטח צבאי בריטי (Orange River Sovereignty). עבור האפריקאנרים היה זה סימן למלחמה. לאחר שמנקודת מבטם בריטניה אילצה אותם לעזוב את מושבת הכף, ואחר כך עשתה את אותו הדבר בנטאל, הם סירבו להעלות בדעתם שייאלצו לעשות זאת בשלישית. פרטוריוס הגיב להצהרה הבריטית במהירות, על ידי הכרזה על "מלחמת חופש" נגד האימפריה הבריטית. הוא קיבץ סביבו צבא של כאלף לוחמים ויצא דרומה אל עבר [[בלומפונטיין]], שהייתה אז לא יותר ממבצר בריטי. לאחר שבתחילה היה נראה שידו של פרטוריוס על העליונה, צבאו הובס לבסוף. מייד לאחר ההפסד, פרטוריוס וניצולי הקרב נסגו צפונה אל מעבר לנהר הואל, שם הם חוברים לאפריקאנרים נוספים שעשו זאת קודם לכן בחודשים הקודמים. עקב הפסדו של פרטוריוס, מאות אפריקאנרים אשר התיישבו בשטחי [[המדינה החופשית]] של ימינו עשו גם הם אותה הדרך בשבועות הבאים, ועזבו אותה.{{הערה|שם=O. Ransford, Fulfilment|O. Ransford (1968), ''The Great Trek''. [http://www.ourcivilisation.com/smartboard/shop/ransford/chap12.htm Fulfilment].}}{{הערה|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Orange Free State#154|"Orange Free State"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 154.}}

בשלהי שנת [[1851]], באופן מפתיע יחסית וככל הנראה לנוכח עיקשותם של האפריקאנרים, החליטו הבריטים למרות מהניצחונם שנתפס כניצחונםבבלומפונטיין שמוטב להם להסיר באופן סופי את התנגדותם לעצמאות האפריקאנרים. יש הטוענים שהבריטים הגיעו למסקנה שעצמאות לאפריקאנרים תהפוך אותם לכוח בשירות האימפריה אשר יסייע לה מאוחר יותר בקולוניזציה של פנים הישבת.{{הערה|שם=יהונתן אלשך}} לפיכך, לקראת ינואר [[1852]] יצא פרטוריוס בראש משלחת דיפלומטית לאזור בלומפונטיין בהתאם להזמנת הבריטים. שם, ב-[[17 בינואר]], לאחר כמה שעות של דיונים, חתמו פרטוריוס בשם האפריקאנרים ואיש צבא בריטי בשמה של בריטניה על אמנת נהר החול (Sand River Convention), אשר הכירה באופן רשמי בעצמאותם של הבריטיםהאפריקאנרים בשטחים שמצפון לנהר הואל. היה זה למעשה האות לייסודה של [[הרפובליקה הדרום אפריקאית]], אשר הכריזה על עצמאותה מייד עם חתימת האמנה.{{הערה|שם=O. Ransford, Fulfilment}}{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 27. Cambridge University Press. p. 208|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Transvaal#208|"Transvaal"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 27. Cambridge University Press. p. 208.}}

עד לכניסת החוקה החדשה לתוקף, בספטמבר [[1854]], נשיא המדינה הזמני היה יוזיאס פיליפ הופמן. הופמן היה ראש המשלחת למשא ומתן עם הבריטים בעת חתימת אמנת נהר האורנג', אשר הביאה לייסוד מדינת אורנג' החופשית. בחירות ראשונות לנשיאות נערכו במדינה כבר בשנתה הראשונה, בהן ניצח הופמן. כך הוא הפך בחודש ספטמבר מנשיאה הזמני לנשיאה הנבחר הראשון של מדינת אורנג' החופשית.{{הערה|Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 45, 306–309.}} הופמן סבל מחוסר פופולאריות בקרב הציבור כמו גם אצל האליטה הפוליטית של המדינה הצעירה. הוא התקשה למשול באפקטיביות, ולכנתולכן זכתה ממשלתו לכינוי "הממשלה הנכה" (וגם הודות לכך ש[[שר חוץ|מזכיר המדינה]] שלו היה [[נכות|נכה]]).{{הערה|Collins, R.D. (1906). "Herinneringen". ''South African News (Christmas Issue)'': 26. cited in Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 45, 306–309.}} בראשית שנת [[1855]], תקרית דיפלומטית התרחשה בינו לבין מלך [[לסותו]], הביאה להאשמתו בחוסר אחריות ובסיכון הגבול המשותף של המדינות. לבסוף, לקול מחאות מועצת העם, ב-[[10 בפברואר]] 1855, כשנה בלבד מאז החל לשמש בתפקידו, הוא הודיע על פרישתו מכס הנשיאות.{{הערה|Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 53–54.}}{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155}}

עם פרישתו של הופמן בפברואר [[1855]], נערכו בחירות חדשות לנשיאות. בבחירות זכה יאקובוס בוסהוף. בוסהוף, אשר מוצאו [[הוגנוטים|הוגנוטי]], היה ממובילי ההתיישבות בחבל נטאל, ומנהיגי [[רפובלקיתרפובליקת נטאליה]]. בוסהוף נחשב היה למוצלח יותר מקודמו, והוא הצליח להישאר בתפקידו כארבע שנים תמימות. על שמו רשומים קביעת כמה מסמלי המדינה, לרבות [[דגל מדינת אורנג' החופשית|הדגל]] וה[[סמל מדינת אורנג' החופשית|סמל]]. בדומה לימי שלטונו של הופמן, גם בעת כהונתו של בוסהוף הפוליטיקה המקומית התאפיינה בעיקר במאבקי כוח וסמכות בין מוסד הנשיאות למועצת העם. על רקע מאבקי[[סכסוך גבול|סכסוך הגבול]] בין מדינת אורנג' החופשית ללסותו השכנה, אשר פרצו כמה שנים קודם לכן, מיקד בוסהוף את עיקר ההשקעה התקציבית בהקמת צבא לאומי מאורגן, ולפיכך נקלעה במדינה לקשיים כלכלים קשים.{{הערה|Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 111–112, 121–124, 318–321.}} ברקע שנותיו המאוחרות של בוסהוף כנשיא, האפיל עליו במידת מה כוחה המתעצם של התנועה לאיחודהלאיחוד האפריקאנרים, אשר שאפה ליצור שלטון משותף למדינת אורנג' החופשית ול[[הרפובליקה הדרום אפריקאית|רפובליקה הדרום אפריקאית]],. אשרבאותם הונהגההשנים אזהרפובליקה הדרום אפריקאית הונהגה בידי נשיאההנשיא [[מרטינוס פרטוריוס]], בנו הבכור של אנדריאס פרטוריוס. במקביל, החלו היחסים בין שתי המדינות להידרדר, כאשר הרפובליקה מצפון ביקשה לכבוש את מדינת אורנג' החופשית, עלמנתעל מנת להביא להקמתה של [[מדינת לאום]] אפריקאנרית גדולה ומאוחדת. כשצבאה של אורנג' החופשית עסוק באבטחת הגבול הדרומי עם לסותו, בפברואר [[1857]] החלו כוחות צבאיים אפריקאנרים מהרפובליקה בפיקודו של [[פול קרוגר]] עורכים פשיטות אל תוך שטחי מדינת אורנג' החופשית. עקב המצב הביטחוני המתערער, הכריז הנשיא בוסהוף על [[משטר צבאי]] ברחבי הארץהמדינה כולה. בוסהוף, הצליח לארגן את צבאו במהירות ובמקביל הצליח לכרות ברית עם מנהיג מיליציה מקומית בזאוטפנסברג שבצפון הרפובליקה הדרום אפריקאית. בסיכומו של דבר, עקב חששם של פרטוריוס וקרוגר מפריצתה של [[מלחמה כוללת]], הם החליטו להורות על נסיגת כוחותיהם אל עברו הצפוני של [[נהר הוואל]]. קרוגר יצא לפגוש את בוסוהוף, והשניים חתמו ב-[[2 ביוני]] על [[הפסקת אש]] ומסמך בו שני הצדדים מכירים זה בעצמאות מדינתו של זה.{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155}}

עם זאת, הפסקת הלחימה עם הרפובליקה הדרום אפריקאית לא הביאה לקץ בעיותיה של המדינה. לנוכח התחדשותהידרדרות העימותים עם לסותו השכנה לידי מלחמה של ממש, ועל רקע משבר כלכלי קשה, מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית שלחה במהלך שנת [[1858]] בקשה רשמית ל[[מושבת הכף]] על כינון [[קונפדרציה]] ביניהן. כך,באופן זה סברו בהנהגת המדינה שיוכלו לשפר את הבעיות הפיננסיות והביטחוניות החריפות של המדינה. למרות שמושל מושבת הכף ג'ורג' גריי הביעההביע עניין בהצעה, ממשלת בריטניה דחתה אותה וזו ירדה מעל הפרק. עםלמרות זאתשאיחוד כלשהו לא יצא אל הפועל, החליטה הנהגת המושבה לסייע למדינת אורנג' החופשית התיווךבכל זאת, באמצעות תיווך בינה לבין לסותו. לבסוףכתוצאה מכך החל בחסות בריטית [[משא ומתן]] לשלום בין לסותו למדינת אורנג' החופשית, ולבסוף ב-[[15 באוקטובר]] [[1858]], נחתם בין הצדיםהצדדים הניצים הסכם שהגדיר את הגבול ביניהם מחדש. בפברואר [[1859]], החליט הנשיא בוסהוף לפרוש מתפקידו. עם פרישתו, ועל רקע בעיותיה הלא פתורות של המדינה, החליטו תושביה להציע אחדות לנשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית מרטינוס פרטוריוס, בו נלחמו רק כשנתיים קודם לכן. פרטוריוס נענה להצעה, ובעודו מכהן כנשיא מדינתו, בראשית שנת [[1860]] רץ בבחירות לנשיאות באורנג' החופשית. הוא זכה, והחל לכהן במקביל כנשיא שתיבשתי המדינות. מצב יוצא דופן זה נמשך כשמונה חודשים, עד ספטמבר אותה השנה. ברפובליקה הדרום אפריקאית סירבו לקבל את הנשיאות המשותפת שלשתישל שתי המדינות, וטענו שבפועל פרטוריוס מקדיש יותר זמן ומשאבים למדינת אורנג' החופשית. לפיכך, בספטמבר 1860 הודח פרטוריוס מכס הנשיאות ברפובליקה הדרום אפריקאית. החל מאותה העת ועד ליוני [[1863]], היה פרטוריוס נשיאה הבלעדי של אורנג' החופשית. תחת נשיאותו, ידעה מדינת אורנג' החופשית שגשוג יחסי ויציבות פוליטית. בשנת [[1863]], פרש פרטוריוס מתפקידו וחזר לרפובליקה הדרום אפריקאית. שהםשם הוא נחבר מחדש לנשיאות שנה לאחר מכן.{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Orange Free State#156|"Orange Free State"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156.}}