אבו אל-חסן אל-אשערי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דוד בר אור (שיחה | תרומות) הוספתי הערות שוליים |
דוד בר אור (שיחה | תרומות) ערכתי מבחינה צורנית |
||
שורה 3:
אבו אלחסן עלי אבן אסמעיל אלאשערי (874-936) (أبو الحسن الأشعري), מגדולי התאולוגים המוסלמים בימי הביניים. מייסד האסכולה ה"אשערית" הנקראת על שמו, המשמשת בסיס לעיקרי המחשבה הסונית עד היום. יש שכינו אותו "אבי התאולוגיה האורתודוכסית באסלאם".1
== ביוגרפיה: ==
אלאשערי נולד בשנת 873 לספירה (260 להיג'רה) בעיר בצרה שבעיראק. היה מצאצאיו של אבו מוסא אלאשערי, מושל בעיראק בתקופת יורשי הנביא מוחמד. בשל השתייכותו למשפחה עשירה, זכה אלאשערי לנחלה שקיבל בירושה אשר תנובתה כלכלה אותו במשך חייו ואפשרה לו את החופש מעול הפרנסה.
באותה תקופה בצרה הייתה מרכז רוחני מוסלמי גדול. את ראשית דרכו כמלומד הקדיש אלאשערי ללימודי הלכה (שריעה), אך לאחר זמן קצר החל להתמקד בלימודי התאולוגיה האסלאמית. השתייך לזרם המועתזילה, שהתאפיין בחשיבה רציונאלית ואנשיו היו שרויים במחלוקות רבות עם אהל אלחדית' (הנאמנים לחדית')- אנשי התאולוגיה המסורתית המקובלת. מורו היה התאולוג המועתזילי אבו עלי אלג'ובה (מת 915), אצלו שקד רבות בלימודיו והתגלה כתלמיד מצטיין.2 כחלק מהתפיסה המועתזילית, אלעשארי אימץ את דרכי החשיבה והלימוד הרציונאליות.
שורה 9:
בהיותו כבן ארבעים חל מהפך חד בהשקפתו של אלאשערי והוא עזב לחלוטין את התפיסה הרציונליסטית של המועתזילה ועבר אל חיק התפיסה האורתודוכסית. האגדה מספרת שהסיבה למהלך הפתאומי הייתה שהנביא מוחמד התגלה לו בחלום בשלוש פעמים שונות וקרא לו לעזוב את דרכי המחשבה החדשות ולהגן על הסונה המוסלמית בכל מאודו.1
משלב זה והילך החל אלאשערי לפתח תפיסה תאולוגית חדשה המשתמשת בכלים רציונאליים, אותם למד אצל המועתזילה, ומגינה באמצעותם על התפיסות המסורתיות. אם בתחילת דרכו הלמדנית היה אלאשערי בן בית אצל המועתזילה, עתה הוא נעשה לאויבם הגדול, ואף שקד רבות בכדי להפריך עד היסוד את טענותיהם התאולוגיות.1
== השקפה: (ראה ערך מורחב: [[אשעריה]]) ==
כאמור, אלאשערי התעמת עם התפיסות המועתזילות אך במקביל המשיך לעסוק בתאולוגיה באמצעות כלים רציונאליים, במטרה להגן על התפיסה האורתודוכסית. עם זאת, הוא טען שיש להגביל לעתים את החקירה השכלית, שכן שכלו של האדם הוא מוגבל ואין ביכולתו לחקור באמת אחר האל הנשגב. לפיכך טבע אלאשערי את המושג "בילא כיפה" (بلا كيف), שפירושו: בלי לשאול איך.3
בפועל, אלאשערי הציג גישה אמצעית ביחס בין דרכי המחשבה של המועתזילה לבין המחשבה המסורתית. השקפה זו באה לידי ביטוי בשלושת המחלוקות התאולוגיות הגדולות שהיו בין אהל אלחדית' לבין המועתיזלה:
'''א. תארי האל:''' הדעה המסורתית טענה שיש לקבל ולהבין את תארי האל כפי שמופיעים בקוראן כמו שהם, ללא הסבר נוסף. לעומתם טענו המועתזילים שאם מייחסים לאל תיאורים הרי זהו "שרכ" ('שיתוף'- פגיעה באחדות האל). אלאשערי סבר, בדומה לעמדה המסורתית, שניתן לייחס לאל תיאורים אך הוסיף וסייג שתיאורים אלה אינם ישויות נפרדות מטבע האל.
'''ב. בריאת הקוראן:''' התפיסה המסורתית טענה שהקוראן הוא נצחי כמו האל ועל כן הוא אינו נברא. המועתזילים טענו שאם כך הרי הקוראן הוא ישות אלוהית נוספת מלבד האל ולפיכך יש כאן "שרכ". אלאשערי חיזק את האורתודוכסים בטענתו כי הקוראן במהותו הוא נצחי ובלתי נברא, אך הוסיף לטעון שהגיית הקוראן כן נבראת.
'''ג. בחירה חופשית''': התפיסה האורתודוכסית סברה שאין לאדם בחירה חופשית, שכן בחירה חופשית פירושה שהאל כפוף למעשי האדם, והרי זוהי פגיעה בשלמותו וכל יכולתו של האל. המועתזילים לעומתם טענו שיש בחירה חופשית- הם יצאו מנקודת הנחה שהאל הוא בהכרח צודק, ובמידה ואין בחירה חופשית אין זה צודק שאדם אחד יקבל שכר ואחר עונש, שהרי זה נוגד את צדקות האל. אלאשערי קבע שאלוהים הוא כל יכול ועל כן מעשי האדם נגזרים מראש. עם זאת הוא הוסיף כי אלוהים נותן לכל אדם את החופש לבצע את המעשים ולקחת את האחריות על אופן הביצוע שלהם.1, עם זאת, על אף הרושם המתקבל כי אלאשערי הקים תנועה המנסה לפשר בין דרכי המחשבה של המותעזילה לבין התאולוגיה האורתודוכסית, הוא העיד על עצמו שהוא תלמיד של המלומד אבן חנבל, (אבי האסכולה החאנבלית), שנחשב לאורתודוכס מובהק: 1
שורה 24 ⟵ 26:
== יצירותיו: ==
בין החוקרים קיימת מחלוקת סביב השאלה כמה ספרים כתב אלאשערי. על פי המסורת משוייכים לו עשרות רבות של ספרים בהם סתר את תורות ה"מינים" ו"הכופרים", וכן כתב כנגד המועתזילים, השיעים, הג'המים, הח'וארג' ויתר הכיתות הסוטות (מן הסונה) והמחדשות.3 המחלוקת נובעת מהעובדה שחלק מספריו של אלאשערי לא שרדו במהלך השנים.
כיום מצויים בידינו שלושה ספרים עיקריים:
- "מקאלאת אלאסלאמיין" (הדעות שבהן דוגלים המוסלמים): ספרו הידוע ביותר של אלאשערי, בו הוא מביא באופן אובייקטיבי-מדעי את דעותיהם של כל הזרמים והכיתות באסלאם על עיקרי הדת ובעיקר על הנקודות השנויות במחלוקת ביניהם.
- "כיתאב אל-אבאנה" (ספר הייעוד): הספר כולל מסכת טיעונים כנגד המועתיזלה, המשקפים את השינוי התאולוגי שעבר. הספר נועד בעיקרו למשוך בחזרה את קהל מאמיניו הקודמים אל חיק האורתודוכסיה.
- "כיתאב אל-לומא" (ספר האשמה).
== תלמידיו: ==▼
▲תלמידיו:
בין התלמידים הישירים והחשובים של אלאשערי נהוג למנות את עבד אלמלכ אלג'ויני (מת 1085), שנודע בכינוי "אמאם אלחרמין" (האמאם של שני המקומות הקדושים, מכה ומדינה). חידושו העיקרי היה בשאלת תארי האל והוא טען כי יש לאמץ את הפירוש האלגורי של מושגי ההגשמה המיוחסים לאל, באותם מקרים בהם ניתן להוכיח כי הפירוש המילולי אינו מתקבל על הדעת.3
תלמידו של אלג'ויני, ששאב את עיקרי תפיסתו מתורתו של אלאשערי הוא אל-ע'זאלי (מת 1111). עיקר עיסוקו היה פיתוח התאולוגיה האסלאמית שתוכל להתמודד עם פילוסופיות חיצוניות מחד, אך תישאר נאמנה למסורת המוסלמית מאידך.
שני ההוגים הללו פיתחו את תורת מורם והיו האחראים להתבססות התאולוגיה האשערית כתפיסה השלטת בעולם המחשבה הסוני, החל מהמאה האחת עשרה ועד היום.3
== ביבליוגרפיה: ==
[1] גולדציהר, יצחק יהודה. ''הרצאות על האסלאם''. מגרמנית: י.י. רבלין. עריכה מדעית: מאיר פלסנר. ירושלים: מוסד ביאליק, 1951. עמ' 82-96.
| |||