הבדלים בין גרסאות בדף "אוליבייה מסייאן"

אין שינוי בגודל ,  לפני 3 שנים
בין תלמידיו הראשונים של מסייאן בקונסרבטואר היו ה[[מלחין]] [[פייר בולז]] והפסנתרנית [[איבון לוריו]]. בשנים הבאות היו בין תלמידיו [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]] בשנת [[1952]], טריסטן מוריי מ-[[1967]] עד [[1972]], ו[[ג'ורג' בנג'מין]] במחצית השנייה של שנות ה-70'. [[יאניס קסנאקיס]] ה[[יוון|יווני]] הופנה אליו לזמן קצר בשנת 1951; מסייאן עודד את קסנאקיס ודחק בו לנצל את הרקע שלו ב[[מתמטיקה]] וב[[אדריכלות]] לטובת המוזיקה שלו. מסייאן היה רק באמצע שנות השלושים לחייו, אך תלמידיו באותה תקופה העידו לאחר שנים, כי כבר אז התבלט כמורה משכמו ומעלה, שעודד כל אחד מהם למצוא לו קול משלו ונמנע מלאכוף עליהם את רעיונותיו הוא.
 
בשנת 1943 כתב מסייאן את Visions de l'Amen ("חזיונות אמן") לשני פסנתרים, בשביל לוריו ובשבילו. כעבור זמן קצר חיבר את המחזור הכביר לפסנתר סולו, Vingt regards sur l'enfant-Jésus ("עשרים מבטים על התינוק ישו") למענה. עוד חיבר את Trois petites liturgies de la Présence Divine ("שלוש ליטורגיות קטנות לנוכחות האלוהית") ל[[מקהלה|מקהלת]] נשים ותזמורת, שכוללת תפקיד קשה לפסנתר סולו, גם הוא ללוריו. בכך המשיך מסייאן את מנהגו להביא נושאים ליטורגיים לרסיטל פסנתר ולקולםולאולם הקונצרטים.
 
שנתיים אחרי "חזיונות אמן", בשנת [[1945]], חיבר מסייאן את הראשונה בשלוש יצירותיו בנושא אהבת אנוש (בניגוד לאהבה אלוהית), שקיבלו את השראתן בעיקר מאגדת טריסטן ואיזולדה. היה זה מחזור השירים "האראווי". השנייה ביצירות טריסטן נכתבה על פי הזמנה מ[[סרגיי קוסביצקי]] - "סימפוניית טורנגאלילה" בת עשרת הפרקים. אין זו [[סימפוניה]] קונבנציונלית, אלא מסכת הרהורים רחבת-יריעה על השמחה שבאהבה ואחדות בין בני אנוש. נעדרת ממנה אשמת המין הטבועה ב"טריסטן ואיזולדה" של [[ריכרד וגנר]], למשל, משום שמסייאן גרס, שאהבה יצרית היא מתת האל. היצירה השלישית בהשראת טריסטן הייתה "חמישה שירים" לשנים-עשר זמרים ללא ליווי, שנכתבה, לדברי מסייאן, בהשפעת זמרת הבוקר של ה[[טרובדור (מוזיקה)|טרובדורים]].
משתמש אלמוני