אשם תורם כהגנה יחסית – הבדלי גרסאות

 

[[פקודת הנזיקין]] קובעת כי אם המזיק גרם לנזק באשמתו, אולם התנהגות הניזוק היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור את המזיק מחבותו, או לפסוק פיצויים מוקטנים כפי שייראה לצודק. על מנת להוכיח קיומו של אשם תורם, מוטלת על המזיק החובה להוכיח כי הניזוק סטה בהתנהגותו מסטנדרט התנהגותו של [[האדם הסביר]]. סטייה מהתנהגות האדם הסביר נתפסת כהתנהגות רשלנית. כשבית המשפט קובע שיש אשם תורם של הניזוק, עליו להעריך את מידת האשם התורם, ועל פיה להפחית את הפיצויים להם הוא זכאי בגין האירוע.

 

== התפתחות היסטורית של דוקטרינת האשם התורם היחסי ==