|
בפועל, הופחתה רמת הזהירות הדרושה לשמירה עצמית לגבי ניזוקים מסוימים אשר המשפט ביקש להגן עליהם. שלושה סוגים שכאלו זכו ליחס מועדף; עובדים, ילדים ולקויי דעת.
במידה ומתקיים אשם עצמי בהתנהגות הניזוק, על מנת שיחול סעיף 68 נדרש כי אשם זה תרם לנזק העצמי. מכאן, כי יש צורך ב[[קשר סיבתי]] בין ההתרשלות העצמית ובין הנזק שנגרם.{{הערה|אנגלרד - דיני הנזיקין, עמ' 247.}}
== האשם התורם בחוק הישראלי ==
האשם התורם נדון בחוק הישראלי בסעיפים 64-69 בפרק ד' ל[[פקודת הנזיקין]].
* בס' 64 לפקודה מצויה ההגדרה לאשם. החלק הראשון של ההגדרה מגדיר אשם, ככולל כל התנהגות המבססת את האחריות בנזיקין, היינו, הוא נוגע לאשם היוצר אחריות, מובן זה מתייחס בראש ובראשונה להתנהגותו של המזיק. החלק השני לעומת זאת נוגע בעיקר להתנהגותו של הניזוק- התובע. מכיוון שהוא מתייחס למעשה או מחדל שהם התרשלות שהזיקה לעצמו - אשם עצמי.
* ס' 68 לפקודה קובע את תנאי הגנת אשם התורם ואת היקפה. בסעיף זה משתקפת בחירתו של המחוקק הישראלי בהסדר של [[אשם תורם כהגנה יחסית]].
* ס' 65-67 לפקודה מטפלים במקרים החריגים בהסדר האשם התורם:
* ס' 65 לפקודה – התנהגות הניזוק הובילה לאשמתו של המזיק, כל מעשה או מחדל גם כשהם כשרים כשלעצמם יובילו להפחתת הפיצויים. בתנאי שהם הסבו את אשמו של המזיק. יש כאן דרישה לקשר סיבתי בין התנהגותו של הניזוק ואשמו של המזיק
* ס' 66 לפקודה – מטרת סעיף זה היא להעניק סמכות מיוחדת לביהמ"ש כאשר אשמו העצמי של הניזוק נגרם גם הוא על ידי התנהגותו של המזיק. במקרה כזה רשאי ביהמ"ש להקל על הניזוק בהגדילו את סכום הפיצויים שהופחת מכוח ס' 68.
* ס' 67- קובע כי אשם תורם כולל את אשמו של אדם שפלוני אחראי לו.
* ס' 69 – המזיק יכול לטעון טענת אשם תורם נגד מי שתובע מכוחו של המנוח.
לעתים קובע המחוקק הסדר שונה המעניק פיצויים לניזוק גם כאשר היו במעשיו אשם תורם. למשל, [[חוק האחריות למוצרים פגומים]] קובע:
:"לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק, אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה, רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו."
== ההתפתחות ההיסטורית של האשם התורם במשפט המקובל ==
| 