אזור הסייג – הבדלי גרסאות

המדינה מסרבת להכיר בבעלותם המסורתית על הקרקע ולכן הם הוזנחו. כיום התיישבויות אלה נחשבות ליישובים העניים בישראל. היישובים נוצרו מכורח המציאות, לא בגלל שכך הבדואים היו רגילים לחיות את חייהם. צמצום שטח המחיה הטבעי שלהם וריכוזם באזור הסייג הוא שהוביל אותם להקים מבני קבע לצד האוהלים. כך, עם הזמן נוצרה התיישבות "ספונטנית" ללא תכנון מקדים. לכן, גם לא קיימים בישובים האלו כבישים, תשתיות מים וחשמל, הבניה בהם נעשתה ללא אישורים כחוק. מסיבות אלו המדינה אינה מכירה בהם.

 

* '''פרנסה''': אופי פרנסתם השתנה עקב השינויים באזור זה. בעבר, רוב התושבים התפרנסו מגידול עדרים ומ[[חקלאות]]. לעומת זאת, בימים אלו רק מעטים מהם מתפרנסים מתחומים אלה ורובם הפכו לעובדים שכירים בתחומי הבניין, עבודות עפר וכדומה. חלקם אף השתלבו בשוק המקצועות החופשיים שדורשים השכלה גבוהה ומשמשים כעורכי דין, רופאים ,יועצי מס ,רואי חשבון ועוד.

 

* '''הרגלי צריכה וקנייה''': בעבר, התושבים הסתפקו במועט בשל נדידתם. אך לאחר מעברם לאזור הסייג, אורח חייהם השתפר והפך למודרני. כתוצאה מכך החלו להשתמש במכשירים טכנולוגיים כמו פלאפונים חכמים, מקררים, מכונות כביסה ועוד. בנוסף, ישנם "סוחרים" שהשתלבו בשיטת "אלטע זעכן" שבמקור באה מ[[יהדות אירופה]] (מ[[יידיש]]: [[אלטע זאכן]]-דברים ישנים) וכך מספקים לתושבים ה[[בדואים]] ציוד משומש שנמכר לסוחרים אלו ביישובים היהודיים.

 

 

==ראו גם==