גזע ולזונג – הבדלי גרסאות

'''גזע ולזונג''' (במקור ב[[גרמנית]]: '''Wälsungenblut''') הוא [[נובלה]] מאת [[תומאס מאן]], שעלילתה עוסקת ביחסי [[גילוי עריות]] של אח ואחות תאומים בני משפחה [[יהודים|יהודית]] עשירה ו[[התבוללות|מתבוללת]]. פרסומה בנוסחה המקורי הביא לשערורייה ספרותית ולהאשמתו של מאן ב[[אנטישמיות]]. הנובלה שואבת מוטיבים מתוך ה[[אופרה]] [[הוולקירות (אופרה)|הוולקירות]] של [[ריכרד וגנר]] ושמה אותה ללעג.

הנובלה הייתה אמורה לראות אור כבר בשנת [[1906]], אך פרסומה נמנע לבסוף על ידי מאן עצמו, והיא ראתה אור בצורה מוגבלת רק בשנת [[1921]].

מר ארנהולד הוא איש אמיד שהתעשר בכוחות עצמו לפני שנים רבות מעסקיו בתחום הכרייה, ש"הכניס לקופתו זרם הכנסות אדיר ובלתי מובס". בבית המידות שלו מתגוררים גם ילדיו הבוגרים קונץ ומרית וזוג התאומים בני התשע-עשרה זיגמונד וזיגלינד. בעוד ששני האחים הבוגרים עסוקים בעבודתם ובהכשרתם המקצועית - קונץ בצבא ומרית בלימודי המשפטים - מעבירים התאומים את זמנם בעיקר זה בחברת זו בחוסר מעש ובחילופי מחשבות נשגבות ומשכילות על ההישגים האמנותיים והאחרים של בני חוגם, לעתים קרובות בביקורת ארסית. הם עצמם אינם יצירתיים (אמירה שמהדהדת את מאמרו של וגנר "[[היהדות במוזיקה]]"). זיגמונד פרש מלימודי תולדות האמנות משום שלא יכול לסבול את הרגלי ההגיינה של חבריו לספסל הלימודים, וזיגלינד מיועדת להינשא לפקיד הממשלה הלא-יהודי פון בקרת. כבר בתחילת הנובלה מוזמן פון בקרת ל"ארוחת בוקר שנייה" בשעה שתים עשרה בצהריים, שבמהלכה הוא מושם ללעג ולקלס בהערותיהם העוקצניות והשנונות של התאומים. כל אמירה שלו זוכה לתגובה קטלנית, ולמרבה הפליאה התאומים מקבלים את חוסר האונים המוחלט שלו, "כאילו סברו ... שבני מינו אינם זקוקים להתגונן מפני הבדיחה".