טירת שיון – הבדלי גרסאות

[[חפירה ארכאולוגית|החפירות הארכיאולוגיות]] באיזורבאזור החלו בסוף המאה ה -19, בעיקר על ידי הארכיאולוג אלברט נאף ואישרו שהמקום היה מאוכלס עוד [[תקופת הברונזה|מתקופת הברונזה]].

המסמך הקדום ביותר שבו מצויינתמצוינת הטירה מתוארך לשנת 1150 ובו מצוייןמצוין שבית סבויה כבר שלטה בנתיב העובר לאורך אגם ז'נבה. המסמך מתייחס לשיון [[קסטרום|כקסטרום]], מה שמעיד שהיה כפר עליו היא חלשה. במהלך המאה ה -13 כבשו אבירי בית סבויה את רוב שטחו של קנטון וו וחילקו אותו למספר של חלקות פיאודליות. חלוקה זו מסמנת את תחילת שלטונו של בית סבויה על כשני שליש מהאיזורמהאזור הצרפתי של שווייץ של ימינו.

השטח שנכבש בידי בית סבויה כלל הן את האיזורהאזור שמצפון לאלפים והן את האיזורהאזור שמדרומם, והם שלטו בשני המעברים העיקריים החוצים את האלפיים הדרומיים: [[מעבר סן ברנאר הגדול]] ומעבר מון סני. שני המעברים האלו שהיוו ציר עיקרי בין איטליה לבין צפון מערב אירופה התבררו כמקור הכנסה לא מבוטל. תחזוקת הדרך וההגנה על הסוחרים מומנה ממסים שנגבו על הסחורות שעברו. טירת שיון שנמצאת במסלול של מעבר סן ברנאר הגדול הייתה חשובה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אסטרטגית. בשנת 1214, ייסד תומאס הראשון, דוכס סבויה את וילנב, כשני קילומטרים דרומית לשיון באיזורבאזור רחב מספיק בכדיכדי לבנות עמדת גביה, מחסנים לסחורות העוברות ונמל.

הרחבות ושיפוצים חשובים נעשו בטירה ביוזמתו של תומאס הראשון וארבעת בניו, במיוחד פייר השני שהיה אדון הטירה בין השנים 1255 ו 1268. משפחת האצולה של סבויה השתמשה בטירה למגורים מפעם לפעם בעוד שמושל הטירה גר בה באורח קבע. כאשר ממלכתם התחבה נאלצה משפחת סבויה לנדוד ממקום למקום על מנת לשמור על קשרים הדוקים עם נתינהם. האתרים בהם הם גרו היו קשורים לעונות השנה מכיוון שמקומות מסויימיםמסוימים לא מתאימים למגורים בחורף ואילו במקומות אחרים הציד בעונה מסויימתמסוימת טוב יותר. הרוזן נדד ממקום למקום ברוב פאר מלווה בחוג מכריו ובפמליה המורכבת ממשרתים ופקידים, הואגם נשא עימועמו את הרהיטים והציוד כך שחדריו ממקום שעזב נותרו ריקים ונעולים. מי שנשאר בטירה בזמן העדרותו של הרוזן היה מושל הטירה, שהיה איש אצולה. מושל הטירה הגן עליה, שפט את האולוסיה המקומית, גבה מכסים ומיסיםומסים מהחקלאים.

דוכסות סבויה חולקה למחוזות במחצית השניההשנייה של המאה ה -13 ומושל הטירה החל גובה מיסים עבור מחוז ''שבלה''. מחוז ''שבלה'' הפך למחוז העשיר ביותר בממלכת סבויה בעיקר בזכות המיסיםהמסים שנגבו במזרח אגם ז'נבה ובשפך הרון השווייצרי. הטירה היוותה נדבך חשוב מבחינה אדמיניסטרטיבית והפכה למרכז הפיננסי של צפון סבויה. על אי הטירה נוספו שני מבנים: המשרד הפקידותי ובית האוצר. לקראת סוף המאה ה -14 החלה דוכסות סבויה לעבור לשלטון ריכוזי יותר וחלק ניכר מהאוצרות שנשמרו בטירת שיון עברו לשמברה, המרכז האיזוריהאזורי. וגם בתי המשפט העדיפו לשכון בעיירות סמוכות ומרכזיות הטירה ירדה. הדוכס אמדה השמיני (שלימים הפך לאפיפיור פליקס החמישי) ניסה לחזיר את החיים לטירה, ושלח את נגרו הפרטי, איימונה קורנואה, לתחזק את הטירה. קורנואה אכן שיפץ את המגדלים והחומות אך ללא הועיל, הטירה נשארה זנוחה עד הכיבוש של ברן.

כיבוש הקנטון וו על ידי השוויצריםהשווייצרים (למעשה על ידי קנטון ברן) הושלם ב 29 למרץבמרץ 1536, ביום בו נפלה טירת שיון בידי צבא ברן. הבניין שניצל [[המלחמות הבורגונדיות|מהמלחמות הבורגנדיות]] היה מעט שחוק אבל המבנה בסך הכל היה שמור. הטירה הפכה למרכז האדמיניסטרטיבי של נפת [[ווה]] ומשכן הקבע של האחראי על המיסיםהמסים, חבר האצולה הברנאית. הוא קיבל את התואר קפטן שיון ובגלל שייצג את המלוכה הוא היה מחוייבמחויב למספר פונקציות. החלוקה הישנה של הטירה עם שני אזורים, האחד לאדון הטירה והשני למבקרים כבר לא הייתה נחוצה והכובשים ארגנו את הטירה מחדש לפי צרכיהםצורכיהם. מערכת ההגנה הותאמה לשימוש בנשק חם.

בשנת 1773 עזב האחראי על המיסיםהמסים את הטירה ועבר להתגורר בווה, הנוחה יותר. הטירה כבר לא נחשבה כמתאימה להתגוננות ושימשה בעיקר לאחסון. בשנת 1785 עלה הרעיון להפוך את האגף הצפוני למחסן חיטה ענק, אבל נפל בהצבעה מכיוון שהמקום לח חתר על המידה.

* '''המרתף''' - הארכיטקטורה של חדרי המרתף מזכירה קתדרלה גותית מהמאה ה -13. החלק הזה של הטירה מצית את הדמיון, עם מספר רב של אגדות שיוחסו למקום. המפורסמת שבהם היא כליאתו של בוליבאר, כפי שפורסמה בפואמה של הלורד ביירון.

* '''הקפלה''' - הקפלה היא יהלום ארכיטקטוני, הציורים מהמאה ה -14 הופכים אותו לאחד מבנייני הדת המיוחדים שנשתמרו מאז ימי הביניים.