|
[[קובץ:Curtius Rufus.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אינקונבולה]] של Historiae של קווינטוס קורטיוס רופוס]]
'''קווינטוס קורטיוס רופוס''' (ב[[לטינית]]: '''Quintus Curtius Rufus''') היה היסטוריון [[הקיסרות הרומית|רומאי]] בן המאה ה־1 לפנה"ס ככל הנראה, שיצירתו היחידה הידועה לנו ושרדה לימינו היא ''Historiae Alexandri'', "תולדות אלכסנדר", המגוללת את ההיסטוריה של [[אלכסנדר הגדול]]. שמו המלא של הספר הוא ''Historiarum Alexandri Magni Macedonis Libri Qui Supersunt'' (- "כל הספרים על תולדות אלכסנדר הגדול ממוקדון שהשתיירו לימינו)". חלקים גדולים מן החיבור חסרים: מבין 10 ה"ספרים" (פרקים) שהקיף החיבור שרדו 8 בלבד; שני הספרים הראשונים [[חיבור אבוד|אבדו]]. הספר אינו כתוב בסדר כרונולוגי, ואףוניכר ששמוכי שלכותבו רופוסאינו מתנוססבעל בראשמומחיות צבאית או מדינית. ברם, זהו המקור הקדום הטוב ביותר לתקופת אלכסנדר הגדול ששרד לימינו. [[כתב יד|כתבי היד,]] איןשל אנוחיבור יודעיםזה עליונושאים כמעטאת דברשמו של קורטיוס רופוס, אך הידיעות אודותיו מעטות ומסופקות. [[פילולוגיה|פילולוגים]] אחדים סבורים, כי שם"קורטיוס המחבררופוס" הוא שם עט, וזהותווכי זהותו ההיסטורית האמיתית של רופוס נשתכחה עם השנים ואבדה. ישנם חוקרים הסבורים כי חי ופעל בתקופת [[אוגוסטוס]], ואחרים -משערים כי חי בתקופת [[קלאודיוס]] או [[אספסיאנוס]] ואפילו מאוחר יותר.{{הערה|Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol. I, LXXII. Curtius Rufus, p. 447}}
== חיבורו ==
עבודתו היחידה ששרדה היא [[היסטוריה של אלכסנדר הגדול]] (Historiae Alexandri Magni) [[ביוגרפיה]] בלטינית של [[אלכסנדר הגדול]] שנכתבה ב-10 ספרים, מהם שרדו 8 (שני הספרים הראשונים [[חיבור אבוד|אבדו]] וגם יתרת הספרים אינם שלמים).
הספר אינו כתוב בסדר כרונולוגי, ניכר בכותבו שאינו בעל מומחיות צבאית ואינו מדינאי שיכול להבין את השלכות המסופר. אולם זה המקור הקדום הטוב ביותר שנמצא.
=== ארץ ישראל ===
בין תיאוריו יש גם התייחסויות לארץ ישראל, בהן:{{ציטוט|תוכן="בשעה שישב עדיין אלכסנדר במצרים והיה שרוי באבל על מותו הטרגי של הקטור בן פרמיניון, הגיעה אליו השמועה המחרידה מארץ ישראל שהשומרונים שרפו חיים את אנדרומכוס שנתמנה בשעתו מטעם פרמיניון לנציבם של חבלי סוריה וארץ ישראל הפנימיים; אלכסנדר הקדים את מועד יציאתו ממצרים. כשהגיע לארץ ישראל נמסרו לו מיד ראשי האשמים ברצח הנציב. במקום אנדרומכוס מינה אלכסנדר את מנון, שקיבל בשעתו מטעם אלכסנדר את ההגנה על צפון סוריה, ועשה שפטים ברוצחי אנדרומכוס."|מקור=קורטיוס רופוס היסטוריה של אלכסנדר ספר ד', ח' 10-9}}
|
