שורש (שפות שמיות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
בקרב הבלשנים יש מחלוקת לגבי מהותו של השורש בשפות שמיות - האם מדובר במושג [[תאוריה|תאורטי]] בלבד, או שמדובר במרכיב בלתי נפרד מהידע הלשוני (הבלתי מודע) של הדוברים בשפה{{הערה|ראו דיון בנושא: ‎Prunet, Jean-François (2006). "[http://www.springerlink.com/content/p1t4qh08l6711024/fulltext.pdf External evidence and the Semitic root]", ''Morphology'', Volume 16 July 2006, Springer Netherlands.‎}}. מחד, יש המביאים עדויות מ[[משחק מילים|משחקי מילים]] שלפיהן הדוברים יודעים באופן [[אינטואיציה|אינטואיטיבי]] להפריד את השורש מן המשקל. למשל "שבורית זכוכה" במקום "זכוכית שבורה" - משחק מילים שבו הדובר מחליף בין השורשים, אבל משאיר את משקלי המילים במקומם. מאידך, תהליך גזירת פעלים חדשים משמות עצם ([[דנומינציה]]) הוא תהליך שונה מהמצופה לפי תאוריית השורשים. כך למשל, מהמילה השאולה "פַקְס" נוצר הפועל "פִקְסֵס", ולא "פִקֵס" כפי שאפשר היה לצפות לפי תאוריית השורשים. מדוגמאות כאלה עולה שהיחידה המורפולוגית הבסיסית שהדובר מתייחס אליה אינה כוללת רק עיצורים בסדר מסוים, אלא גם מידע לגבי תת-יחידות של השורש (של צרורות של עיצורים וכיוצא באלה) המכונות [[שורשן|שורשנים]]{{הערה|{{משמאל לימין| ‎Bat El, Outi (1994). "[http://www.springerlink.com/content/uj6274682410v2k3 Stem modification and cluster transfer in Modern Hebrew]", Natural Language & Linguistic Theory 12.‎}}}} (ראו עוד להלן).
בחלק מן השורשים, שלושתחלק משלושת הרדיקאלים המרכיבים אותם אינם [[עיצור]]ים במלוא מובן המילה, אלא [[פונמה|פונמות]] "חלשות", הבאות לידי ביטוי לפעמים כ[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]]. בדקדוק העברי מכנים את סוגי השורשים, לפי האופי של הרדיקאלים שלהם, בשם [[גזרה (דקדוק)|גזרות]]. למשל, הגזרה שבה האות הראשונה היא [[נ]]' נקראת "פ"נ" (כלומר: פ"א הפועל נ'), והגזרה שבה האות האחרונה היא [[א]]' נקראת "ל"א".
 
שורשים בני ארבעה עיצורים הם במקרים רבים גזירות משמות עצם, למשל: ארגן, פרסם. יש גם שורשים מרובעים שנוצרו מהרחבה של שורש תלת-עיצורי: ג-ל-ג-ל (מהשורש ג-ל-ל) או ע-ר-ב-ב (מהשורש ע-ר-ב).