קריאת ההלל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
clean up, replaced: === '''מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ''' === ← === מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ === באמצעות AWB |
|||
שורה 44:
=== לֹא לָנוּ יְהוָה לֹא לָנוּ ===
• {{בעבודה אקדמית|יעד=30/07/16}}.
{{לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ:
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם:
וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה:
עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:
פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ:
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן:
יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם:
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם:
יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:
בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:
יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:
ה' זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן:
יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים:
יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם:
בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:
לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ:
בהיבט אחד, מזמור זה הינו חלק משירת ההלל, אך הוא שונה במבנהו משאר המזמורים. הוא מחולק לשניים כאשר החלוקה נעשית לפי "הלל" ו "הודאה".
חלקו הראשון של מזמור זה הינו בקשה מבקשים "תן כבוד" ו"למה יאמרו הגויים" וכל השבח שלאחר מכן הוא סוג של נימוק לבקשה.
כאשר יש חיוב ממשי של הלל, כאשר אנו מודים לה' מכל לבנו על עזרתו לנו, גם הבקשה היא חלק מההודאה. ויתרה מכך, הבקשה לעתיד מקדימה את ההודאה. כאשר אמירת ההלל באה מתוך חיוב אמתי או מתוך עומק הרגש של הצלת ישראל מיד אויביהם, אז יש לנו את חיוב וזכות לבקש את המשך הצלתו של הקב"ה אותנו מפני שאין אנו מבקשים את זה לעצמנו אלא, "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד". כאילו אנו אומרים: נכון הקב"ה שבאנו להודות, אבל קודם כל אנא בבקשה תמשיך לעזור לנו. (מקור: http://www.orot.ac.il/publications/meorot/Pages/5775s-lo_lanu.aspx)
בהיבט שני, מזמור זה הוא חלק משלושה מזמורים המהווים חטיבה אחת. ניתן להסתמך על כך מאחר ואין להם פתיחה או סיום. לדעת הפרשנים נאמרו שני המזמורים הללו ביחד בעצרת הודיה בבית המקדש. משערים שהקהל נחלק אז לשלוש קבוצות – המוזכרות במזמור – בית ישראל, בית אהרן, יראי ה' – וכל אחת מן הקבוצות היתה עונה לפי התור לפסוקים הפונים אליה.
בתחילת המזמור קורא המשורר לאלוהים לעזור לעמו ובכך להראות את נוכחותו ולבטא את כבודו כלפי העמים המטילים בספק את קיומו של אלוהי ישראל (אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם?). בהמשך קורא המשורר לעם ישראל לבטוח באלוהיו ולסמוך על השגחתו האמיתית (יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה') וזאת בניגוד לתקוות השווא שעובדי הכוכבים תולים באלוהי השקר שלהם העשויים עץ ואבן (עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב ... כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם). הוא מתאר באופן ציורי את האלילים, שהם חסרי יכול וכוח ומעשה ידי האדם עצמו, זה הבוטח בהם כי יושיעו אותו. הוא פונה לשלוש קבוצות בעם ישראל וקורא להן לבטוח בקב"ה כי רק הוא יכול להגן עליהם. החלוקה לשלוש הקבוצות הללו - בית ישראל, בית אהרן, יראי ה' – מופיעה גם בהמשך ההלל (בפתיחת מזמור קיח) והיא מקנה אחידות סגנונית לחטיבת מזמורים זו. לקראת סופו של המזמור מבקש המשורר מן האל לברך את עמו ולהשפיע עליהם מטובו, שכן אלוהים ברא את הארץ ונתן עליה חיים לבני אדם למען יהיה מי שיהלל אותו, ורק החיים הם המסוגלים להללו. (מקור: http://www.piyut.org.il/textual/1032.html)}}
==ראו גם==
| |||