טרופים ליסנקו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 27:
בשנת 1935 מונה ליסנקו לראש האקדמיה למדעי החקלאות של ברית המועצות, והיה אחראי גם למניעת חלחול "רעיונות מזיקים" אל המדענים הסובייטיים בתחום. ליסנקו מילא תפקיד זה נאמנה והיה אחראי לכליאה, הגליה והוצאה להורג של מאות מדענים, ביניהם גדול הביולוגים הסובייטיים [[ניקולאי ואווילוב]], ולדעיכתו של המחקר הגנטי (קודם לכן שדה משגשג) בברית המועצות. תקופה זו נודעה גם בשם "'''ליסנקואיזם'''". באוגוסט 1948 הציג ליסנקו "הוכחות" לכך שהסביבה משפיעה על התורשה, וייחס עמדה זאת ל[[קלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב]] ו[[איוואן מיצ'ורין]]{{הערה|{{דבר||השיטה ההיסטורית בביולוגיה|1951/02/16|00307}}}}. ליסנקו טען שהשיטה הכופרת ביכולת לשנות את החומר התורשתי הינה שיטה עקרה המונעת ממניעים קפיטליסטיים של שימור הקיים, בעוד השיטה של מיצ'ורין מבקשת להשתלט על הטבע לצורכי האדם.
עם מותו של סטלין ב-[[1953]] נשאר ליסנקו בתפקידו ונהנה מתמיכה מסוימת של [[ניקיטה חרושצ'וב|חרושצ'וב]], אך כעת ניתנה למדענים אחרים האפשרות לבקרו בפומבי. בשנת 1956 עם פרסום זוועותיו של סטלין, נזנחה גם שיטתו של ליסנקו{{הערה|{{מעריב||סופו של סטלין המדעי|1956/04/13|00700}}}}.
בשנת [[1962]] יצאו שלושה מבכירי המדענים של ברית המועצות, [[יעקב בוריסוביץ' זלדוביץ']], [[ויטאלי גינזבורג]] ו[[פיוטר קאפיצה]] כנגד ליסנקו, המדע הכוזב שלו, ואחריותו לרצח פוליטי של מדענים מתחרים.
| |||