קול ציון הלוחמת – הבדלי גרסאות

כחלק מהתעמולה אותה רצה להפיץ האצ"ל בקרב היישוב העברי, הייתה הקמתה של תחנת שידור חשאית ולשם כך היה צורך באנשי מקצוע יצירתיים. פעיל ה-[[ארגון צבאי לאומי]] (אצ"ל) ומי שתפקד כמפקדו הראשון של ארגון לוחמי ישראל (לח"י), [[אברהם שטרן (יאיר)]], אסף מידע על מכשירי [[רדיו]], בזמן שהותו בקרקוב ב-[[1935]]. בתוך כך, באותה תקופה נרכשו אביזרים וחלקים חיוניים להפעלת המכשיר והמטרה הייתה להעביר אותם לישראל בחשאי. אחרי שניסיונות שונים להקים תחנת רדיו פרו-יהודית בירושלים התבררו כלא יעילים, בסוף 1938 מפקדת האצ"ל החליטה סופית על הקמת תחנת שידור חשאית כאשר מטרתה העיקרית – לגרום לציבור ביישוב היהודי להבין כמה שגויה עמדת ההבלגה בה נקט כלפי המשטר הבריטי. שטרן תיאר זאת כשאמר: {{ציטוט|תוכן="לא לאורך זמן תוכל המשטרה הבריטית להמטיר את החדשות המסולפות שלה באוזני הציבור. לא יארך הזמן ותהיה לנו תחנת שידור משלנו". ‏‏|מקור=שאול אבישי, מערכת התעמולה של האצ"ל: תכנים ושיטות 1931-1948, האוניברסיטה העברית, 2002‏}}

 

[[ירושלים]] הייתה העיר שבה נעשה הניסיון המעשי הראשון להפעיל את התחנה. שני מהנדסים, עולים חדשים מצ'כוסלובקיה, בנו משדר מאולתר – מזוודה בגודל של מטר על מטר ועשרים ס"מ. מפקד האצ"ל במחוז ירושלים, [[חנוך קלעי]], היה הקריין הראשון של התנה והוא כתב את התמליל. מי שהחליפו בתפקיד היה [[יעקב אליאב]], פעיל באצ"ל ואחד ממייסדי הלח"י. השידור הניסיוני התרחש מגג ביתו של אחד מפעילי האצ"ל. המיקום נבחר בשל גובהו ואנטנת הרדיו החיצונית הייתה אמורה לשמש כאנטנה לתחנת השידור, אבל לאכזבתם הרבה של הפעילים – איכות האנטנה הייתה ירודה והשידור נקלט ברדיוס של 400 מטרים בלבד. אחרי ניסיון נוסף מבית אחר בעיר, הועברה התחנה לשכונת רחביה בירושלים, לניסיון נוסף, שהתברר כמוצלח. גם ניסיון נוסף הוכתר כמוצלח ולאחר זמן מה, התחנה הועתקה לת"א.‏‏{{הערה|שם=avishay1|1=‏‏‏שאול אבישי, מערכת התעמולה של האצ"ל: תכנים ושיטות 1931-1948, האוניברסיטה העברית, 2002‏}}