מדינת אורנג' החופשית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1אדמס\2, פופולרי, באותן \1שנים
שורה 61:
==היסטוריה==
===ניסיונותיו של פוטגיאטר לבסס עצמאות===
עם כישלון יישוב חבל נטאל עקב הכיבוש הבריטי של המקום, מצאו את עצמם האפריקאנרים במצב בו כל חופי היבשת הסמוכים נשלטים על ידי ישויות זרות: בחוף המערבי שכנה [[מושבת הכף]], ובחוף המזרחי ובחבל נטאל שכנה [[ממלכת הזולו]] משכבר הימים וכעת גם [[מושבת נטאל]]. ברם, פנו האפריקאנרים ליישב את פנים היבשת, את מרכז הארץ. למעשה, עוד קודם הקמת [[רפובליקת נטאליה]], לנוכח אפריקאנרים רבים אשר טענו כי ההתיישבות בנטאל היא חסרת סיכוי בהתחשב בכוונת הבריטים באזור, החלו אפריקאנרים רבים מתיישבים בפנים הארץ ובמרכזה ומנסים לבסס שם ריבונות רפובליקנית משלהם. כך למשל הקימו אפריקאנרים בראשות [[הנדריק פוטגיאטר]] בשנת [[1838]] את העיירה [[פוצ'פסטרום]] ב[[הפרובינציה הצפון-מערבית|פרובינציה הצפון מערבית של ימינו]]. עם הקמתה הם הכריזו עליה כעל רפובליקה עצמאית בשם רפובליקת פוצ'פסטרום (Republiek van Potchefstroom), אשר להלכה שלטה גם על שטחים שיהפכו בעתיד למדינת אורנג' החופשית.{{הערה|שם=O. Ransford, The High Veld|O. Ransford (1968), ''The Great Trek''. [http://www.ourcivilisation.com/smartboard/shop/ransford/chap11.htm The High Veld].}} במקביל לייסוד פוצ'פסטרום, באותם החודשים הקימו אפריקאנרים במרכז שטחי [[המדינה החופשית]] של ימינו את העיירה [[ויינבורג]] ובה הכריזו על לידתה של רפובליקת ויינבורג (Republiek van Winburg). מעט לפני מפלתה הסופית של רפובליקת נטאליה בפני בריטניה, ב-[[9 באפריל]] [[1844]] הכריזו תושבי ויינבורג ופוצ'פסטרום על הקמתה של [[פדרציה]] ביניהם בשם רפובליקת פוצ'פסטרום-ויינבורג (Republiek van Potchefstroom-Winburg), אשר להלכה שלטה על שטחים נרחבים במרכז דרום אפריקה של ימינו. הם גיבשו לעצמם [[חוקה]], אשר קבעה בין השאר כי הנדריק פוטגיאטר מנהיגם יהיה שליטה הבלתי מעורער של המדינה. למרות הניסיון של האפריקאנרים באותםבאותן השנים לצייר זאת כך, הרפובלקיה הפדרלית כמו גם שתי אלו שקדמו אליה, היה בעיקר הצהרתיות. בניגוד לרפובליקת נטאליה אשר היה בה לפחות לתקופה מסוימת שלטון ריבוני, קשה להתייחס לרפבוליקות זעירות אלו כאל [[מדינה|מדינות]] של ממש.{{הערה|שם=O. Ransford, The High Veld}}
 
כשנה לאחר הקמת הרפובליקה הפדרלית, בשנת [[1845]] נע פוטגיאטר צפונה, אל המרחבים שמעבר ל[[ואה (נהר)|נהר הואל]], מקום אשר פוטגיאטר סבר שיהיה יעיל יותר להתיישבות אפריקאנרית המונית. מעבר לנהר ינסה פוטגיאטר להניח את היסודות למה שיהפוך שם מאוחר יותר ל[[הרפובליקה הדרום אפריקאית|הרפובליקה הדרום אפריקאית]]. בינואר [[1848]], כשמנהיגם פוטגיאטר איננו בסביבה והמקום נעדר הנהגה, הרפובליקה הפדרלית של פוצ'פסטרום-ויינבורג התפרקה באופן רשמי, הגם שהיא חדלה מתפקוד ממשי למעשה עוד זמן רב קודם לכן.{{הערה|שם=O. Ransford, The High Veld}}
שורה 76:
לאחר שהקמתה הוכרזה ב-[[23 בפברואר]] [[1854]], בין ה-[[28 במרץ]] ל-[[18 באפריל]], ישבו ראשי ההתיישבות האפריקאנרית בתחומי מדינת אורנג' החופשית ודנו בגיבוש [[חוקה]]. החוקה קבעה כי כל התושבים הלבנים בטריטוריה, אשר כללו באותה השנה כ-15,000 בני אדם, יזכו לאזרחות במדינה החדשה. עיר הבירה נקבעה ב[[בלומפונטיין]]. [[מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית]] הוכרזה כ[[רשות מחוקקת|רשות המחוקקת]], כאשר בראש [[הרשות המבצעת]] עמד [[נשיא]] הנבחר בבחירות כלליות ישירות על ידי הציבור לכהונה בת חמש שנים עם אפשרות להיבחר מחדש.{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Orange Free State#155|"Orange Free State"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155.}}
[[קובץ:Marthinus Wessel Pretorius 1855.jpg|230px|ממוזער|ימין|מרטינוס פרטוריוס, נשיא מדינת אורנג' החופשית בשנים 1860–1863]]
עד לכניסת החוקה החדשה לתוקף, בספטמבר [[1854]], נשיא המדינה הזמני היה יוזיאס פיליפ הופמן. הופמן היה ראש המשלחת למשא ומתן עם הבריטים בעת חתימת אמנת נהר האורנג', אשר הביאה לייסוד מדינת אורנג' החופשית. בחירות ראשונות לנשיאות נערכו במדינה כבר בשנתה הראשונה, בהן ניצח הופמן. כך הוא הפך בחודש ספטמבר מנשיאה הזמני לנשיאה הנבחר הראשון של מדינת אורנג' החופשית.{{הערה|Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 45, 306–309.}} הופמן סבל מחוסר פופולאריותפופולריות בקרב הציבור כמו גם אצל האליטה הפוליטית של המדינה הצעירה. הוא התקשה למשול באפקטיביות, ולכן זכתה ממשלתו לכינוי "הממשלה הנכה" (וגם הודות לכך ש[[שר חוץ|מזכיר המדינה]] שלו היה [[נכות|נכה]]).{{הערה|Collins, R.D. (1906). "Herinneringen". ''South African News (Christmas Issue)'': 26. cited in Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 45, 306–309.}} בראשית שנת [[1855]], תקרית דיפלומטית התרחשה בינו לבין מלך [[לסותו]], הביאה להאשמתו בחוסר אחריות ובסיכון הגבול המשותף של המדינות. לבסוף, לקול מחאות מועצת העם, ב-[[10 בפברואר]] 1855, כשנה בלבד מאז החל לשמש בתפקידו, הוא הודיע על פרישתו מכס הנשיאות.{{הערה|Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 53–54.}}{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155}}
 
עם פרישתו של הופמן בפברואר [[1855]], נערכו בחירות חדשות לנשיאות. בבחירות זכה יאקובוס בוסהוף. בוסהוף, אשר מוצאו [[הוגנוטים|הוגנוטי]], היה ממובילי ההתיישבות בחבל נטאל, ומנהיגי [[רפובליקת נטאליה]]. בוסהוף נחשב היה למוצלח יותר מקודמו, והוא הצליח להישאר בתפקידו כארבע שנים תמימות. על שמו רשומים קביעת כמה מסמלי המדינה, לרבות [[דגל מדינת אורנג' החופשית|הדגל]] וה[[סמל מדינת אורנג' החופשית|סמל]]. בדומה לימי שלטונו של הופמן, גם בעת כהונתו של בוסהוף הפוליטיקה המקומית התאפיינה בעיקר במאבקי כוח וסמכות בין מוסד הנשיאות למועצת העם. על רקע [[סכסוך גבול|סכסוך הגבול]] בין מדינת אורנג' החופשית ללסותו השכנה, אשר פרצו כמה שנים קודם לכן, מיקד בוסהוף את עיקר ההשקעה התקציבית בהקמת צבא לאומי מאורגן, ולפיכך נקלעה במדינה לקשיים כלכלים קשים.{{הערה|Muller. ''Oude tyden in den Oranje-Vrystaat''. pp. 111–112, 121–124, 318–321.}} ברקע שנותיו המאוחרות של בוסהוף כנשיא, האפיל עליו במידת מה כוחה המתעצם של התנועה לאיחוד האפריקאנרים, אשר שאפה ליצור שלטון משותף למדינת אורנג' החופשית ול[[הרפובליקה הדרום אפריקאית|רפובליקה הדרום אפריקאית]]. באותםבאותן השנים הרפובליקה הדרום אפריקאית הונהגה בידי הנשיא [[מרטינוס פרטוריוס]], בנו הבכור של אנדריאס פרטוריוס. במקביל, החלו היחסים בין שתי המדינות להידרדר, כאשר הרפובליקה מצפון ביקשה לכבוש את מדינת אורנג' החופשית, על מנת להביא להקמתה של [[מדינת לאום]] אפריקאנרית גדולה ומאוחדת. כשצבאה של אורנג' החופשית עסוק באבטחת הגבול הדרומי עם לסותו, בפברואר [[1857]] החלו כוחות צבאיים אפריקאנרים מהרפובליקה בפיקודו של [[פול קרוגר]] עורכים פשיטות אל תוך שטחי מדינת אורנג' החופשית. עקב המצב הביטחוני המתערער, הכריז הנשיא בוסהוף על [[משטר צבאי]] ברחבי המדינה כולה. בוסהוף, הצליח לארגן את צבאו במהירות ובמקביל הצליח לכרות ברית עם מנהיג מיליציה מקומית בזאוטפנסברג שבצפון הרפובליקה הדרום אפריקאית. בסיכומו של דבר, עקב חששם של פרטוריוס וקרוגר מפריצתה של [[מלחמה כוללת]], הם החליטו להורות על נסיגת כוחותיהם אל עברו הצפוני של [[נהר הוואל]]. קרוגר יצא לפגוש את בוסוהוף, והשניים חתמו ב-[[2 ביוני]] על [[הפסקת אש]] ומסמך בו שני הצדדים מכירים זה בעצמאות מדינתו של זה.{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155}}
 
עם זאת, הפסקת הלחימה עם הרפובליקה הדרום אפריקאית לא הביאה לקץ בעיותיה של המדינה. לנוכח הידרדרות העימותים עם לסותו השכנה לידי מלחמה של ממש, ועל רקע משבר כלכלי קשה, מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית שלחה במהלך שנת [[1858]] בקשה רשמית ל[[מושבת הכף]] על כינון [[קונפדרציה]] ביניהן. באופן זה סברו בהנהגת המדינה שיוכלו לשפר את הבעיות הפיננסיות והביטחוניות החריפות של המדינה. למרות שמושל מושבת הכף ג'ורג' גריי הביע עניין בהצעה, ממשלת בריטניה דחתה אותה וזו ירדה מעל הפרק. למרות שאיחוד כלשהו לא יצא אל הפועל, החליטה הנהגת המושבה לסייע למדינת אורנג' החופשית בכל זאת, באמצעות תיווך בינה לבין לסותו. כתוצאה מכך החל בחסות בריטית [[משא ומתן]] לשלום בין לסותו למדינת אורנג' החופשית, ולבסוף ב-[[15 באוקטובר]] [[1858]], נחתם בין הצדדים הניצים הסכם שהגדיר את הגבול ביניהם מחדש. בפברואר [[1859]], החליט הנשיא בוסהוף לפרוש מתפקידו. עם פרישתו, ועל רקע בעיותיה הלא פתורות של המדינה, החליטו תושביה להציע אחדות לנשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית מרטינוס פרטוריוס, בו נלחמו רק כשנתיים קודם לכן. פרטוריוס נענה להצעה, ובעודו מכהן כנשיא מדינתו, בראשית שנת [[1860]] רץ בבחירות לנשיאות באורנג' החופשית. הוא זכה, והחל לכהן במקביל כנשיא בשתי המדינות. מצב יוצא דופן זה נמשך כשמונה חודשים, עד ספטמבר אותה השנה. ברפובליקה הדרום אפריקאית סירבו לקבל את הנשיאות המשותפת של שתי המדינות, וטענו שבפועל פרטוריוס מקדיש יותר זמן ומשאבים למדינת אורנג' החופשית. לפיכך, בספטמבר 1860 הודח פרטוריוס מכס הנשיאות ברפובליקה הדרום אפריקאית. החל מאותה העת ועד ליוני [[1863]], היה פרטוריוס נשיאה הבלעדי של אורנג' החופשית. תחת נשיאותו, ידעה מדינת אורנג' החופשית שגשוג יחסי ויציבות פוליטית. בשנת [[1863]], פרש פרטוריוס מתפקידו וחזר לרפובליקה הדרום אפריקאית. שם הוא נבחר מחדש לנשיאות כשנה לאחר מכן.{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Orange Free State#156|"Orange Free State"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156.}}
שורה 86:
עם עזיבתו של פרטוריוס ביוני [[1863]], נכנסה מדינת אורנג' החופשית לתקופה של אי שקט. במשך חודשים ספורים התחלפו בה שלושה נשיאים זמניים, ובנובמבר נערכו בה בחירות כלליות לנשיאות. בבחירות ניצח [[יוהנס ברנד]], אישיות יוצאת דופן בנוף הפוליטי המקומי. ברנד, יליד [[קייפטאון]], העביר טרם היבחרו קריירה אקדמאית כפרופסור למשפטים ב[[לונדון]] וקייפטאון, קריירה מקצועית כעורך דין בבית המשפט העליון של [[מושבת הכף]], וקריירה פוליטית כחבר פרלמנט במושבה. ברנד הובא לנשיאות כנראה בעיקר כמועמד פשרה חיצוני ועד מהרה הוא התברר כהצלחה לא מבוטלת. הוא כיהן כנשיא לאורך חמש קדנציות שהם לא פחות מעשרים וארבע שנה, קרוב למחצית משנות קיום מדינת אורנג' החופשית. הוא יצא לשתי מלחמות מוצלחות נגד לסותו השכנה, האחת ב-[[1865]] והשנייה ב-[[1869]], ועקב כך הוא הצליח לייצב את הגבול בין שתי המדינות. בשנים אלו, מדינת אורנג' החופשית קלטה מהגרים חדשים רבים, הקימה עשרות יישובים, ונהנתה משלטן יציב ו[[צמיחה כלכלית]]. בנוסף, היא החלה לעבור [[תיעוש]] גובר כמו גם [[סחר בינלאומי|לסחור]] באופן משמעותי עם מדינות שונות מעבר לים, כאשר היא נעזרת בנמלי הים של [[מושבת הכף]] ו[[מושבת נטאל]]. בסוף התקופה היה נראה שמדינת אורנג' החופשית רכשה לעצמה מקום של קבע בנוף הפוליטי הדרום אפריקאי.{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156}}{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 4. Cambridge University Press. p. 420|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Brand, Sir John Henry|"Brand, Sir John Henry"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 4. Cambridge University Press. p. 420.}}
 
ברנד, חבר [[מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש]], אשר את רוב חייו בעביר בחברה הגבוהה של קייפטאון ולונדון, הצליח לשמר לאורך מרבית כהונתו כנשיא יחסים טובים עם בריטניה. עם זאת בשנה מסוימת היחסים בין מדינת ארנג' החופשית לבריטים ידעו מתח רב, עת התנגד ברנד לסיפוח הבריטי של אזור [[קימברלי (דרום אפריקה)|קימברלי]] בשנת [[1871]]. הימים היו ימי [[בהלה לזהב]] בדרום אפריקה, והמדינה החופשית, כמו גם [[הרפובליקה הדרום אפריקאית]] ובריטניה חשקו בסיפוח האזור הרווי בזהב וביהלומים. לבסוף, כשל ברנד בניסיונו למנוע את הסיפוח, והאזור עבר לידי [[מושבת הכף]]. בתגובה לכך [[מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית]] קראה לברנד להכריז מלחמה על בריטניה. למרות לחצים משמעותיים לנקיטת פעולה, בחר ברנד בדרך אשר נתפסה כפרגמטית, ונמנע מעימות. נקודת משבר נוספת בין המדינות אירעה בשנת [[1877]]. עם הסיפוח הבריטי של [[הרפובליקה הדרום אפריקאית]] באותה השנה, יזמה בריטניה הקמת [[פדרציה]] בדרום אפריקה בין המושבות הבריטיות לרפובליקות האפריקאנריות. ברנד סירב בתוקף, ולתקופה מסוימת, לנוכח לחץ בריטי על מדינת אורנג' החופשית להיעתר לרעיון הפדרציה, המתח בין הצדדים גאה. למרות שברנד הביע תמיכה בעצמאותה של [[הרפובליקה הדרום אפריקאית]] מבריטניה, עם פרוץ [[מלחמת הבורים הראשונה]] בדצמבר [[1880]], הוא סירב לתמוך במי מהצדדים. המלחמה הסתיימה בניצחון הרפובליקה הדרום אפריקאית מספר חודשים לאחר מכן, ובעצמאותה מחדש. ברנד, שהיה פופולאריפופולרי במיוחד בקרב עמו, נפטר בעת תפקידו ב-[[14 ביולי]] [[1888]] ונקבר בהלוויה ממלכתית רבת משתתפים ב[[בלומפונטיין]].{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156}}{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 157|[[s:en:1911 Encyclopædia Britannica/Orange Free State#157|"Orange Free State"]]. 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 157.}}{{הערה|שם=1911 Encyclopædia Britannica, Volume 4. Cambridge University Press. p. 420}}
 
===העשור הרביעי: לפני המלחמה===
שורה 151:
| <center>2</center> || ויליאם פאלמר{{ש}}William Palmer || 1905–1907
|-
| <center>3</center> || האמילטון גולד-אדאמסאדמס{{ש}}Hamilton Goold-Adams || 1907–1910
|}
{| class="wikitable"