ההסכם התלת-צדדי – הבדלי גרסאות

על מנת שתוכל להעביר כוחות דרומה כדי לסייע ל[[איטליה]] במלחמתה ביוון, לחצה גרמניה על הונגריה, רומניה ובולגריה להצטרף להסכם. [[הונגריה]] הצטרפה ב-[[20 בנובמבר]] [[1940]], [[רומניה]] ב-[[23 בנובמבר]] [[1940]] ו[[בולגריה]] ב-[[1 במרץ]] [[1941]]{{הערה|1=Walter R. Roberts, [http://books.google.com/books?id=43CbLU8FgFsC&pg=PA12 Tito, Mihailović, and the allies, 1941-1945], page 12}}. [[סלובקיה]] צורפה עוד קודם לכן, ב-[[24 בנובמבר]] [[1940]]. [[יוגוסלביה]] חתמה על ההסכם ב-[[25 במרץ]] [[1941]], אך לאחר הפיכה צבאית בברכת [[בריטניה]]{{הערה|[[צ'רצ'יל]] כותב בספרו: "מלונדון עשיתי ככל יכולתי לגייס את היוגוסלבים נגד גרמניה" (עמ' 143), ובנאום מיד לאחר ההפיכה אמר: "מהפכה נתחוללה בבלגראד [..] לממשלה כזאת [...] תושיט הקיסרות הבריטית [...] את כל העזרה שבגדר האפשר." (עמ' 150). וינסטון צ'רצ'יל, '''מלחמת העולם השנייה''', כרך ג', הוצאת עם הספר, תשי"ז}} ב-[[27 במרץ]] [[1941]] חזרה בה מהחתימה, דבר שהוביל לפלישה גרמנית ולכיבושה.

 

 

[[איטליה]] הצטרפה ל[[בעלות הברית]] ב-[[1943]], אירוע שציין את תחילת סופו של ההסכם. בולגריה ורומניה הפכו בשלב מאוחר יותר לבעלות ברית של ברית המועצות, לאחר ש[[הצבא האדום]] התקרב לשטחן. הונגריה מעולם לא פרשה מהברית. ממשלתו של [[פרנץ סלשי]], מנהיג המפלגה הפאשיסטית [[צלב החץ]] לחמה לצד הגרמנים כנגד [[הצבא האדום]] עד לכיבושה של הונגריה בידי ברית המועצות, אך למעשה הייתה זו מעין [[ממשלת בובות]] והונגריה הייתה נתונה למעשה תחת כיבוש גרמני מאוקטובר [[1944]]. בנובמבר [[1944]] דיכאו הגרמנים בכוח התקוממות עממית ב[[סלובקיה]] נגד משטרו של [[יוזף טיסו]], וכבשו את המדינה. עם כניעת גרמניה במאי [[1945]] לא נודעה עוד כל משמעות להסכם, על אף שבאופן טכני הוא נותר בתוקף עד לכניעת יפן.

 

{{מיון רגיל:הסכם התלת-צדדי}}

[[קטגוריה:גרמניה הנאצית: חוזים והסכמים]]

[[קטגוריה:איטליה בתקופת הפשיזם: חוזים והסכמים|תלת צדדי]]

[[קטגוריה:יפן: היסטוריה: חוזים והסכמים]]

[[קטגוריה:רומניה: היסטוריה: חוזים והסכמים]]

[[קטגוריה:יוגוסלביה במלחמת העולם השנייה]]

[[קטגוריה:צ'כוסלובקיה במלחמת העולם השנייה]]

[[קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: 1940]]

[[קטגוריה:1940 בגרמניה]]