יהדות איטליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
[[קובץ:928RomaSinagoga.JPG|ממוזער|250x250 פיקסלים|
[[בית הכנסת הגדול של רומא]]
]]
'''יהדות איטליה''' היא אחת הקהילות [[יהודים|היהודיות]] העתיקות ב[[אירופה]] וראשיתה עוד ב[[תקופת בית שני]]. התחילה כקהילה [[יהדות אשכנז|יהודית אשכנזית]] בעיקרה עם מספר קהילות עצמאיות ייחודיות, אך לאחר גירוש ספרד הפכה לקהילה [[יהדות ספרד|יהודית ספרדית]] בעיקרה. ב[[איטליה]]{{הערה|1=איטליה לא הייתה קיימת כישות מדינית אחת עד [[איחוד איטליה|איחודה]] בשנת [[1861]]. למרות זאת, נתייחס להלן למספר יחידות מדיניות השונות ב[[חצי האי האפניני]], שלהן שפה מגוונת להגים, ותרבות משותפת, בשם "איטליה".}} היה אחד המרכזים החשובים של העולם היהודי מ[[המאה ה-16]] עד [[המאה ה-18]] ושלושה מראשי ממשלת איטליה ב[[המאה ה-20|מאה העשרים]] היו [[יהודים]].
כ-8,000 יהודי איטליה (מתוך 64 אלף) נרצחו ב[[השואה|שואה]]{{הערה|1=על פי ספר הזיכרון של ד"ר ליליאן פיצ'וטה פרג'יון, בו הוזכרו שמות של 7,880 יהודים. ולפי מאמר באתר [[יד ושם]] [http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%20412.pdf עד סוף המלחמה נספו לפחות 7,682 מיהודי איטליה בשואה].}}.
יהודי איטליה מונים כיום כ-35,000 איש, כאשר לפי הגדרה כוללנית יותר ביחד עם יהודים למחצה (popolazione ebraica allargata), צאצאים לנשואי תערובת - מגיע מספר תושבי איטליה המגדירים עצמם כיהודים ליותר מ-45
== תולדות יהדות איטליה==
===רומא העתיקה===
[[קובץ:Alessandro Fortis.jpg|ממוזער|250px|[[אלסנדרו פורטיס]], ראש הממשלה ה[[יהודים|יהודי]] הראשון של איטליה (1905 - 1906)]]יהודים התיישבו באיטליה ב[[המאה ה-2 לפנה"ס|מאה השנייה לפנה"ס]], בתקופה שבה שלטו במקום ה[[רומא העתיקה|רומאים]]. תחילה התיישבו היהודים בעיקר בסביבת [[רומא]]: רומא עצמה, [[אוסטיה (עיר)|אוסטיה]] ו[[קפואה]].▼
▲יהודים התיישבו באיטליה ב[[המאה ה-2 לפנה"ס|מאה השנייה לפנה"ס]], בתקופה שבה שלטו במקום ה[[רומא העתיקה|רומאים]]. תחילה התיישבו היהודים בעיקר בסביבת [[רומא]]: רומא עצמה, [[אוסטיה (עיר)|אוסטיה]] ו[[קפואה]].
הקשר הראשון בין היהודים לבין רומא נוצר כאשר הגיעו לרומא שליחי [[החשמונאים]]. מאוחר יותר הגיעו לרומא [[סוחר]]ים יהודים מ[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]] ויסדו את הקהילה. החל משנת 69, אחרי דיכוי [[המרד הגדול]], החלו להגיע לרומא גלי [[שבוי מלחמה|שבויים]] מ[[ממלכת יהודה|יהודה]] הכבושה שנפדו על ידי יהודי העיר. מעריכים את מספרם של יהודי רומא בתקופת זו ב-50,000, כעשירית מאוכלוסיית העיר, ולפי כתובות שנמצאו ב[[קטקומבות]] היו ברומא 12 [[בית כנסת|בתי כנסת]].
שורה 18 ⟵ 17:
בחורבות פומפי נמצאה כתובת בפחם "סדום ועמורה". בדרום איטליה התיישבו היהודים בקצה ה"מגף" האיטלקי, באזור המכונה [[יוון הגדולה]].
יישוב יהודי עתיק היה ב[[ברינדיזי]], עיר הנמל שאליה הגיעו מ[[ארץ ישראל]]. העיר הייתה התחנה הראשונה של [[ויה אפיה]] (Via Appia) ממנה הגיעו הנוסעים אל העיר פּוּטיאוֹלי (היום פוצואלי (Pozzuoli) צפונית מנאפולי). בסביבות נאפולי התגלתה אנדרטה שהוקמה על ידי אַסְטֶר מירושלים{{הערה|1=מצויה היום the NationalArchaeological Museum in Naples}} וממנה אחרי 274 ק"מ הגיעו ל[[רומא]]. בדרך עברו גם את העיר ונוזה (Venosa). באזור זה התגלו מאות [[קטקומבות]] של יהודים, שנשתמרו היטב. היהודים התיישבו בעיקר בערים [[טאראנטו]] ו[[בארי (עיר)|בארי]]. על אחת המשלחות החשובות מארץ ישראל, בראשות [[רבי עקיבא]], שהגיעה לפּוּטיאוֹלי, לפי המשוער בשנת 95, מסופר כי לאור דחיפות הנסיעה הם שטו באוניה ב[[סוכות]]{{הערה|1=[[מסכת סוכה]] כ"ג, א'}}.[[קובץ:Museum of Italian Jewish Art מוזיאון יהדות איטליה - 5068201987.jpg|ממוזער|שמאל|220px|בית כנסת העתיק מ[[קונליאנו]] שבאיטליה (משוחזר ב[[מוזיאון יהדות איטליה]])]]היישוב היהודי באיטליה הגיע בסיום העידן הרומאי לפריסה מלאה בכל רחבי האימפריה. בחמישים יישובים נמצאו שרידים אלה או אחרים, בהם: סיציליה, סרדיניה, מילאנו, ברישה, בולוניה, אולי פירנצה. פרנסתם הייתה על רוכלות, שכן רובם היו עבדים משוחררים ללא אמצעים כספיים. מכל מקום, הפרנסות היו בסולם החברתי הנמוך ביותר. מתקופה זו לא נמצאו שרידי בתי כנסת, חוץ מאחד ב[[אוסטיה (עיר)|אוסטיה]] שהיה בבעלות סוחרים. היהודים המשיכו לשלם את המס המיוחד ל"אוצר היהודי", שנכפה עליהם לאחר חורבן הבית, אבל היה להם פטור מקבלת פולחן המדינה.
===ימי הביניים===
שורה 27 ⟵ 24:
בדרך כלל נהנו היהודים באיטליה בכלל ובמדינת האפיפיור בפרט עד [[המאה ה-12]] מחופש דת (למעט האשמה בגידופים כנגד הנצרות בשנת 1021) וזאת בניגוד לגזרות ולפוגרומים מהם סבלו קהילות יהודיות במקומות אחרים באירופה הנוצרית. עם זאת נאסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות או להיות בעלי קרקעות ולכן נדחקו היהודים לעסוק במסחר, במיוחד ב[[אבן חן|אבנים יקרות]]. האפיפיור [[אלכסנדר השלישי (אפיפיור)|אלכסנדר השלישי]], הכשיל תוכניות של אנשי כמורה ב[[ועידת לטראנו השלישית]] ([[1179]]) שהטיפו לחקיקה אנטי יהודית מגבילה.
החל מסוף המאה ה-12 החלו האפיפיורים בסדרת צעדים שמטרתם הרשמית הייתה להפריד בין הנוצרים ליהודים. בפועל הטילו [[ההגבלות היהודיות|הגבלות כלכליות ופיזיות]] על הקהילות היהודיות שבחלקן היו משפילות. כבר בויעוד האקומני שאחרי [[ועידת לטראנו הרביעית]] ([[1215]]), הוטלה על היהודים חובת נשיאת [[אות קלון]] ונאסר על יהודים להסתובב בחוץ ב"שבוע הקדוש" (מ[[יום ראשון של הדקלים]] ועד [[פסחא]]). במאה ה-13 התנהל מסע תעמולה כנגד ה[[תלמוד]] בטענה שהתלמוד מצווה על כפירה ועל איבה כלפי הנוצרים, ומתיר ליהודי לרמות את הגוי, לגזול אותו וגם להרגו. שיאו של מסע זה היה [[משפט פריז]], וכמו במקומות אחרים באירופה ניתנה גם ברומא ההוראה ל[[שריפת התלמוד]].[[קובץ:Ketuba from Italy.jpg|ממוזער|כתובה מאיטליה]]הגבלות אלה שחלו על היהודים במדינת האפיפיור הקרינו על התנהגות השליטים בשאר הארצות שבהן היה ציבור קתולי. ברם, היישום של פעולותיו בכל מדינה, אפילו בתוך איטליה, היה תלוי בשיקוליה הפנימיים של המדינה. לדוגמה: מדיניות שליטי טוסקנה ביהודיה הייתה פעמים רבות שונה מהתנהגות מדינת הכנסייה ולעתים, מתוך שיקולים כלכליים ומדיניים, בדיוק הפוכה.
באזורי איטליה השונים היו הבדלים במגמות ההתפתחות:
| |||