קרב קדש – הבדלי גרסאות

בשעות הבוקר החל כוח החלוץ המצרי לחצות את האורונטס בקרבת מקום שהמצרים קראו לו שבטונה. חפירות [[ארכאולוגיה|ארכאולוגיות]] מזהות את המקום עם [[תל מעיין]]. כוח החלוץ המצרי המשיך להתקדם צפונה ממערב לעיר קדש. לאחר החצייה תפסו המצרים שני [[רועה צאן|רועי צאן]] מבני [[שאסו]] ותשאלו אותם לגבי מיקומו של הצבא החתי. הרועים מסרו להם שהחתים, שנבהלו מהתקדמות הצבא המצרי, נסוגו לאזור אלפו (בימינו העיר חלב בסוריה), כ-200 ק"מ צפונית לקדש. רעמסס שהיה בטוח עתה ביכולתו לכבוש את קדש, ולא חשש מהצבא החתי בעקבות המידע שנימסר לו, החליט לעצור את התקדמותו, להקים מחנה במרחק קצר מצפון-מערב לקדש, ולהמתין שם להצטרפות הגייסות האחרים של צבאו לכוח החלוץ.

 

 

הגיס של רע היה הקרוב ביותר לכוח החלוץ של רעמסס. עם שחר הוא החל בתנועה לכיוון מחנהו של פרעה, שנמצא כ-10 קילומטרים צפונית לו. הגיס חצה את האורונטס והתנהל בשדרת מסע שאורכה כארבעה ק"מ. נהר האורנטס רחב מכדי לאפשר לכוח גדול לחצות אותו במהירות. לכן החתים העבירו מבעוד מועד כוח, שכלל אלפי מרכבות, לגדה המערבית של הנהר, והציבו מארב לכוח המצרי בחורשה ליד אחד מהיובלים של האורונטס, הידוע בשם "אל מוקדיה".{{הערה|Hans Goedicke, p. 76}} נראה כי המארב הוצב כקילומטר מזרחית לנתיב ההתקדמות של גייס רע וכלל את מרבית המרכבות החתיות (2,500 מרכבות מתוך 3,500) (חלק מהמקורות חולקים על מספר זה, ששאוב מתוך תעודות מצריות, ומעריכים שהכוח החתי היה קטן יותר). שדרת המסע המצרית הופתעה לחלוטין מהמתקפה החתית, והמרכבות המצריות לא הספיקו לצבור תאוצה לפני שנשטפו על ידי הכוח התוקף. המרכבות החתיות התנגשו במלוא המהירות במרכז השדרה המצרית, רמסו את הרגלים המצריים המופתעים, וערכו בהם טבח. החיילים שלא נהרגו בהתקפה הראשונה נתקפו בהלה והתחילו לנוס על נפשם.